הבלוג של אורי הייטנר

ברכה לסיום מחזור ב' של תכנית "נטעים" באורטל, 23.11.13

יכולתי לדבר כאן על כמה היה לנו כיף אתכם בחצי השנה האחרונה.

יכולתי לדבר על תרומתכם בעבודה, בחברה ובתרבות.

אבל אני מעדיף לדבר על תכנית "נטעים" בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה, כיוון שהחזון שבהקמת התכנית (יש יאמרו – היומרה של התכנית), הוא חזון הרבה יותר רחב, מלתרום לארבעת היישובים שאירחו אתכם השנה, והמספר הגדול יותר שיארח את התכנית בשנה הבאה.

החברה הישראלית עברה שבוע קשה במיוחד. היא טולטלה בין שתי פרשיות קשות ומסעירות, פרשת הרב מצגר ופרשת איל גולן.

פרשת איל גולן אינה פרשת רכילות עסיסית וצהובה על ידוען נוצץ. זו פרשה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות מרחיקות לכת, הנוגעות לגיבור תרבות ישראלי, שעשרות אלפי צעירים ובני נוער נושאים אליו את עיניהם ורואים בו מודל לחיקוי ולהערצה. והנה, אותו גיבור תרבות אינו מנצל את מעמדו לביטוי מחויבות כלשהי לכלל, לחברה, אלא כאמצעי לסיפוק יצריו, תוך ניצול ציני ובוטה של הערצת נערות, מתוך גישה המתייחסת לנשים ולנערות כאל גושי בשר, כאל סחורה לסיפוק תאוותיו, תוך הפעלת רשת של משרתים – "הפמליה", שנועדה לספק לו את הסחורה, וגם ליהנות משאריותיה.

פרשת הרב מצגר, נוגעת למי שאמור לייצג את היהדות, את מסורת ישראל, את הדת היהודית בחברה הישראלית. האיש יושב על כיסאו של הרב קוק, הוא אמור לשמש דוגמה ומופת לחברה היהודית. ומתברר שמדובר באדם מושחת עד היסוד, שתאוות הבצע מוליכה אותו ומעוורת את עיניו, ואין הוא בוחל במעשי פשע ושחיתות, תוך ניצול מעמדו ועוצמתו, כדי להשיג עוד ועוד כסף.

בשני המקרים מדובר באנשים שאמורים להוות מופת, אבל הם דוגמה לעבודת אלילים, לפולחן הכסף, פולחן הכוח, פולחן הכבוד, פולחן השליטה ופולחן הזימה, שהעבירו אותם על דתם ועל דעתם.

בשני המקרים, גיבורי הפרשה מתחמקים מאחריות, מטילים אותה על הזולת; האחד מסתתר מאחורי אביו, האחר מנסה לשחד את עוזרו כדי שישכב למענו על הגדר וייקח על עצמו את האחריות על חטאיו.

התמונה הישראלית המצטיירת מהשבוע העצוב הזה, היא תמונה של ישראליות מכוערת, שטופת תאוות, הרוקדת סביב עגל הזהב. תמונה קשה המעוררת את החשש שפני הדור כפני הכלב.

אבל התמונה הזאת היא תמונה חלקית בהחלט. היא חלקית, לא רק כיוון שרוב הישראלים רחוקים ממנה, והנם אנשים טובים ויישרי דרך הסולדים מן התופעות הללו, אלא כיוון שיש בחברה הישראלית תנועת נגד משמעותית ביותר, של צעירים המחויבים לערכים הפוכים – ערכים אנושיים, יהודיים וציוניים, ערכים של ערבות הדדית, אכפתיות, מחויבות לחברה, יושר, הגינות, עבודה.

אלפי צעירים, לפני ואחרי השירות הצבאי, שותפים למסגרות שונות, שלא תמיד קשורות ביניהן, אך המכנה המשותף שלהן הוא קריאת תגר על הישראליות המכוערת, אך גם על האדישות מולה, ואינה מסתפקת במחאה והוצאת קיטור, אלא בונה אלטרנטיבה של ישראליות יפה ואלטרנטיבה של מנהיגות אחרת.

אפשר לשאול, מה תרומתם הגדולה של כמה עשרות צעירים הקוטפים תפוחים במשך חצי שנה אי שם בפריפריה הרחוקה ומקבלים מענק עבודה נדרשת? אני מאמין, שאתם, חברי קבוצת "נטעים" באורטל וקבוצות "נטעים" בשאר יישובי הגולן, הנכם חלק מאותה תנועה הבונה את האלטרנטיבה הזאת. אתם התקווה לעתיד טוב יותר של החברה הישראלית.