הבלוג של אורי הייטנר

הסדר הביניים בין המעצמות לאיראן, בנוגע לתכנית הגרעין האיראנית, הוא חדשות רעות לישראל ולאנושות. הוא מכשיר את איראן כמדינת סף גרעינית ברשות ובסמכות של הקהילה הבינלאומית, שמחלה לה על כל מעלליה ותחבולותיה עד כה. כמדינת סף גרעינית, בטווח נגיעה מייצור פצצה גרעינית, איראן מהווה איום על העולם כולו ועל ישראל בפרט. גם אם לא תממש את הפוטנציאל ותישאר מדינת סף, הצל שתטיל איראן על המזרח התיכון, הוא הרה אסון. במזרח תיכון שאיראן היא מעצמה גרעינית בתוכו, לא ייכון שלום. במזה"ת עם איראן גרעינית, לא תהיה הרתעה נגד טרור. כל ההתנהלות המזרח תיכונית תהיה "תחת אזהרה"; תחת איום איראני של "נגיב במלוא העצמה, אם...".

ההסכם המכיר, למעשה, ב"זכותה" של איראן להעשיר אורניום, מכתיר אותה כמדינת סף גרעינית. זהו הישג חסר תקדים למשטר האייאתולות האיראני, שמצא דרך קלה יותר להשיג את מבוקשו, מהרטוריקה המתלהמת של אחמדיניג'אד. ובתמורה... איראן נהנית מהקלה בסנקציות; הקלה השווה מיליארדים.

החדשות הטובות, הן שמדובר בהסדר ביניים לחצי שנה בלבד, ומרבית הסנקציות לא בוטלו. בזמן זה ניתן לתקן את המעוות, ולעצב הסכם לפירוק איראן מיכולותיה הגרעיניות, באמצעות איום מוחשי בהחרפת הסנקציות, עד כדי חרם טוטאלי על הכלכלה האיראנית ובמתקפה צבאית במקרה הצורך.

אלא שהחדשות הרעות באמת, יותר מאשר פרטי ההסכם הרע, הן שקיעת המערב; הרוח הפייסנית, הצ'מברליינית, שנחה על מעצמות המערב בכלל, ועל ארה"ב של אובמה בפרט. חוסר הרצון והנחישות של המערב להיאבק על עולם טוב יותר, והרצון העז לפייס את הקנאות האסלאמיסטית כדי להשיג שקט עכשיו ולדחות את ההתמודדות עם הבעיות לאחרי הקדנציה שלנו, אפיינו את המו"מ עם איראן על הסדר הביניים. האם יש לנו סיבה להעריך, שזו לא תהיה רוח המו"מ על הסדר הקבע?

הסדר הביניים עם איראן הוא עובדה. לא הצלחנו למנוע אותו. אי אפשר לבטל או לשנות אותו. ובששת חודשי המו"מ על הסדר הקבע, ישראל לא תוכל לפעול בכוח נגד הגרעין האיראני.

לכן, על ישראל לנצל את ששת החודשים הללו כדי להשפיע בכל דרך על המו"מ שינוהל בידי  ארה"ב והמערב, כדי שתוצאותיו תהיינה שונות מתוצאות הסכם הביניים; לא הסדר שבו העולם מכיל את איראן כמדינת סף גרעינית, אלא הסכם שיפרק את איראן מיכולותיה הגרעיניות. אם אין פרטנר להסכם כזה – עדיף שלא יהיה הסכם.

לא הצלחנו להשפיע על הסדר הביניים וספק האם ועד כמה נוכל להשפיע על הסדר הקבע.  אולם אין לישראל ברירה, אלא לחפש כל דרך ולנצל כל פרצה כדי להשפיע. ישראל הצליחה להעלות על סדר היום הבינלאומי את האיום האיראני ולסחוף את המערב להטלת סנקציות חריפות על איראן ולאיים בפעולה צבאית. הלחץ על איראן גרם לה לשנות את הטקטיקה, להחליף את הסגנון ולשבת לשולחן הדיונים. אחרי ההצלחות הללו, ישראל לא הצליחה לשכנע את המערב לנצל את ההצלחה כדי להגביר את הלחץ על איראן ולאלץ אותה לקבל את הדין ולהפסיק את תכנית הגרעין שלה.

עם חתימת הסדר הביניים החל השלב הקריטי, מלחמת ששת החודשים – מאבק דיפלומטי להשפעה על הסדר הקבע. אובמה מנסה בכל מאודו להוכיח לישראל שהיא טועה בהתנגדותה ומציע לה הידברות בנושא הסדר הקבע. יש להיענות להצעה, אך לא כדי להשפיע בשוליים, אלא בליבת ההסכם – אין להתפשר על פחות מביטול יכולותיה הגרעיניות של איראן. על ישראל לעשות כל מאמץ להשפיע על ההסכם, אך ללוות את המהלך הדיפלומטי בהבהרה שאינה משתמעת לשני פנים: לא תהיה לאיראן יכולת גרעינית. פתרון דיפלומטי ראוי, יְיָתֵר פעולה צבאית ישראלית. פתרון דיפלומטי שאינו ראוי, יהפוך פעולה כזו להכרחית.

* "ישראל היום"