הבלוג של אורי הייטנר

* הבוקר שאחרי הסערה. השמש זורחת. השמים כחולים. ומסביב - הכל לבן, בוהק. הנוף מרהיב. יופי עוצר נשימה. אורטל יפהפיה תמיד, אולם הימים האלה הם ימי מלוא הדרה. הצירים מפולסים, אך החניות עדין לא ולכן לא יכולתי בבוקר לנסוע לעבודה. את כל הבוקר ביליתי עם צוותי פילוס השבילים - חברים רבים ובני הנוער. בניגוד לכבישים, פילוס השבילים הוא ידני, עם מעדרים ואתי חפירה. עבודה קשה, בעיקר כיוון שהשלג קפא. חילוץ עצמות בבוקר שאחרי.

30 שנה באורטל, ועדיין איני שבע מהימים הנפלאים האלה.

* הבעיה האמתית של השלג - סכנת המיקוש. אחרי פילוס השבילים, הכלבים מחרבנים באמצע השביל. זו סכנת נפשות. אין לנו ברירה, אלא ללכת בין השיטין.

* אגב, כבר ביטאתי את הבוז העמוק שלי לתקשורת הנרגנת? התגלמות הישראלי המכוער!

* מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דנינו, במסיבת עיתונאים: "לא פספסתי, למרות שזה לא היה קל, את הביקורת שנשמעה ואני שומע וממשיך לשמוע בימים האחרונים, מה שנורא מאפיין אותנו כעם ישראל בכלל. אנחנו באמצע המבצע הלא-פשוט הזה של הצלת חיים וכמובן כל המומחים - זו שעתם הקלה, ובעיקר כשיש הרבה זמן מסך. אני רוצה לומר מהמקום שמכיר את העובדות: עם ישראל התברך במשרתי הציבור שלו, שהוכיחו שוב - כמו שהם עושים בכל מקום במבחן לאומי קשה - הם הוכיחו שוב שיש לעם ישראל על מי לסמוך".

אני מזדהה עם המפכ"ל. הנרגנות הזאת מגעילה. גם אנו היינו בהפסקת חשמל ארוכה. ואיני שותף לקוטראי המכוער הזה.

אין זה אומר שלא היו כשלים, שאין מקום לביקורת עניינית ושאין לקחים להפיק. מכאן ועד הספורט הלאומי - אובססיית הקיטור והנרגנות, הדרך ארוכה.

* הנרגנון ynet הוביל לאורך הסופה ואחריה את הקו המכוער הזה, כאשר הכתיר את האירוע "קריסת מערכות" – כותרת חסרת שחר וחסרת אחריות. ובתיאור מסיבת העיתונאים, נכתב ש"לפחות פעם אחת פרצו הנוכחים בצחוק. את תושבי ירושלים זה בכלל לא הצחיק". זה נשמע כמו אויאויאוי.

* בערוץ השני ראיינה רינה מצליח את יו"ר חברת החשמל יפתח רון טל ושאלה אותו: "אולי הכשל הזה הוא בגלל שחברת החשמל היא מונופול"? ורק ניסיתי לדמיין לעצמי מה היה קורה כאן, אילו חלילה החשמל היא מנוהל בידי חברות פרטיות המעסיקות עובדי קבלן בשכר מינימום. אז באמת הייתה קריסת מערכות.

* איני משווה אותנו למדינות השכנות. איני משווה אותנו לעולם השלישי. אבל כאשר הכתה סופת הוריקן את ניו יורק, לפני חודשים אחדים, במשך שבועיים לא חודשה אספקת החשמל לכל העיר. מדובר בארה"ב, מעצמת העל של העולם, המדינה החזקה והעשירה בעולם. אין המדובר במדינה נידחת בפריפריה של ארה"ב, אלא בניו-יורק, בצנטרום של הפיילה.

* כתב לי קורא, תושב פילדלפיה: "קראתי והתלהבתי מהחיוביות הרבה שנובעת מהבלוג שלך על השלג. ככה צריכים אנשים להגיב, ולא הקינטורים הרבים שאנו שומעים או צופים בהם במדיה הישראלית. אצלנו כרגע סערת השלג השלישית השבוע. דבר כזה עוד לא חווינו שנים רבות - שלש סערות בשבוע אחד, ועוד בדצמבר... אצלנו העיריה פשוט חדלת אונים לטפל ברחובות הקטנים, וזה די ידוע. אנשים פשוט יוצאים החוצה עם הכלים הפרטיים ומנקים את השלג. אחרת פשוט תישאר בבית, כי אף אחד לא ינקה לפני ביתך. למי (כמוני) שיש בעיית גב, יש בעיה, וצריך למצוא מישהו שינקה. אגב, יש לנו חוק עירוני שיש לך שבע שעות מסיום השלג לנקות את המדרכה שלפני הבית. הכביש הוא של העיר, אך עד שמנקים, אתה חסום. אם יעבור פקח והשטח לפני הבית לא נקי, הוא עשוי לתת לך דו"ח וזה יעלה לך הרבה דולרים. יש גם צד נוסף - אם מישהו יחליק לפני ביתך ויוכיח שלא ניקית, אתה בצרות גדולות מאד. מדובר לעתים רבות על מיליונים". 

* גל החום באירופה בקיץ 2003, שבו הטמפרטורות עלו לגובה של יום קיץ ממוצע בגוש דן, גבה עשרות אלפי הרוגים, במדינות הרווחה המתקדמות ביותר בעולם.

* אני שב ומבהיר – איני טוען שלא היו טעויות, שלא היו כשלים, שלא היו מחדלים. תמיד יש מה ללמוד, מה לתקן, מה לשפר. תמיד יש לשאוף לטוב יותר. תמיד נכון להפיק לקחים. הבעיה היא הפרופורציות. הבעיה היא מתקפת הנרגנות הקיצונית, המכוערת, ההסתערות הזאת מלאת השנאה, הצגת תמונה שקרית, חסרת פרופורציות, כל כך שונה מהמציאות. אני, כתושב אזור מושלג, אסיר תודה לגורמים שעמלו קשות כדי להחזיר את החשמל, כדי לפתוח את הצירים, כדי להחזיר את השגרה. הם עשו מלאכתם נאמנה, בתנאים קשים, במסירות. חוסר הפרגון הזה, בליבוי התקשורת, פשוט דוחה. 

* ביום ראשון כתבתי בדף הפייסבוק שלי: "חרף כל קשיי הסופה, ולמרות שכל גורמי החירום במדינה היו עסוקים בהתמודדות עם נזקיה, ישראל נרתמה לסייע לשכניה – הרשות הפלשתינאית והרשות החמאסית. זה ראוי, זה יפה, זה נכון, זה אצילי.

התודה תבוא בצורת פצמ"רים".

טעיתי. התודה לא באה בצורת פצמ"ר אלא בצורת קסאם. וזה היה כבר באותו יום.

* חוק העמותות נועד להתמודד עם תופעת הדה-לגיטימציה לישראל. אולם הוא רק מספק תחמושת לארגונים היוצרים את התופעה ורק יחריף את הדה-לגיטימציה. החוק הזה – כמוהו ככיבוי מדורה באמצעות השקייתה בשמן. לכן, אין לי ספק שנתניהו, בצדק, ימסמס אותו.

עם זאת, ראויים יוזמי החוק לשבח על כך שהעלו, גם אם בדרך שגויה, את התופעה של מימון ארגונים ישראליים-אנטי-ישראליים בידי האיחוד האירופי. זו תופעה חמורה, שיש לפעול נגדה, אך בדרכים אחרות, לא באמצעות חקיקה. החקיקציה – חקיקת היתר, הניסיון לתת מענה חקיקתי לסוגיות פוליטיות וציבוריות, פוגעת בדמוקרטיה, בדומה למשפטיזציה ולפליליזציה.

יש להיאבק בתופעה בדרכים אחרות: א. הסברה ישראלית מאסיבית וגיוס אזרחים ישראליים, וכן יהודים וישראלים בחו"ל, למתקפת נגד; מתקפת אמת מול הפצת השקרים האנטי ישראליים. יש לקיים את מתקפת הנגד הן ברשתות החברתיות והן בקמפוסים של האוניברסיטאות בחו"ל. ב. הוקעה ציבורית של הארגונים הללו, המשתמשים בכספי מדינות זרות כדי להילחם נגד מדינתם. ג. מאבק מדיני דיפלומטי להפסקת ההתערבות הגסה של אירופה במערכת הפוליטית הישראלית. כדאי להזכיר לאירופה, שתם עידן הקולוניאליזם.

* הצעת החוק אינה מתייחסת ל"שלום עכשיו", כיוון שארגון זה אינו חוצה את הקווים האדומים המצוינים בה – קריאה לחרם על ישראל ופעולה להעמדה לדין של חיילי צה"ל ומפקדיו. אולם מאחר ו"שלום עכשיו" הוא בין ראשי הנאבקים נגד הצעת החוק והמגדירים אותה "סתימת פיות", ברצוני להזכיר נשכחות.

בתקופת המאבק על הגולן, שהייתי בין פעיליו המרכזיים, עמדנו לבדנו מול מכונת התעמולה המשומנת של הממשלה, כאשר התקשורת ברובה הגדול הייתה מגויסת נגדנו. את המאבק מימנו בעצמנו, בעיקר מתקציבי המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. "שלום עכשיו" עתרה לבג"ץ נגד המועצות ותבעה מבית המשפט לאסור על העברת הכסף. היה זה ניסיון נואל ואנטי דמוקרטי לסתימת פיות, להשתקת המאבק על הגולן, למניעת זכות הזעקה ממי שהם דחפו לחורבנם.

בית המשפט העליון הגן על זכויות האזרח וחופש הביטוי ודחה את העתירה. אבל בכל פעם שאני שומע את אנשי "שלום עכשיו" מתבכיינים על "סתימת פיות", אני מתפלץ לנוכח עזות המצח והצביעות של ארגון זה.

* אוניברסיטת חיפה החליטה שלא להעניק תואר ד"ר כבוד לחתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, בשל עמדותיו הפוליטיות ה"ימניות". האמת היא, שכלל איני בטוח שפרופ' אומן זקוק לכבוד הזה. הענקת התואר הייתה מכבדת בעיקר את האוניברסיטה. כנראה שאוניברסיטת חיפה אינה ראויה לכבוד הזה.

* אין לי דעה בנושא בניית מעון חדש לראש הממשלה. איני מכיר את המעון הקיים, את הקריטריונים למעון ראש הממשלה והאם המעון הקיים עונה על הצרכים. לכן, איני שותף להתנפלות האוטומטית והשלילה האוטומטית את המיזם. מצד שני, ברור שהתנהלותו הבזבזנית והראוותנית של נתניהו בכספי ציבור לצרכים פרטיים, היא הגורם המרכזי לביקורת.

לכן, אני סבור שיש לשנות את השיטה. יש לקבוע שהמדינה מקצה לראש הממשלה דירת שרד ומממנת את כל הוצאות הדירה (בציפיה לכך שראש הממשלה יתנהל בתוכה בצניעות, בחסכנות וישמש דוגמה אישית לאחריות כלפי כספי ציבור). אולם המדינה לא תקצה ולו אגורה אחת על הוצאות דירותיו הפרטיות של ראש הממשלה. קודם כל יש לחוקק חוק כזה ורק אח"כ לדון בהקמת מעון חדש.

* שמואל אליהו, רבה של צפת, מהחשוכים והמרושעים ברבני המגזר החרד"לי, יוזם פעולות הטפה לנערות דתיות, נגד הגיוס לצה"ל.

מרגיז אבל משמח. ברור למה מרגיז, אבל למה משמח? כיוון שהדבר מעיד על התופעה ההולכת וגדלה, של התנדבות בנות דתיות לשירות בצה"ל, על אף הפטור הניתן להן.

* בתו של המתמטיקאי פרופ' אלכס לובוצקי, ח"כ לשעבר מטעם "הדרך השלישית", נשואה ליוצא אתיופיה. לאלכס יש ארבעה נכדים "אתיופים" (כלומר ישראלים יהודים, שאביהם יוצא אתיופיה, אך כך זה נקרא אצלנו, למרבה הצער).

לובוצקי כתב לי תגובה נרגשת, בה הזדהה לחלוטין עם ביקורתי על המארב המכוער של ח"כ שטה בנוגע לתרומת הדם של יוצאי אתיופיה, והתגובה הצדקנית והצבועה של הקשת הפוליטית, מימין ומשמאל, שגינתה את ה"אפליה הגזענית בין דם לדם", כביכול. לובוצקי הוא האחרון שניתן להאשים אותו כ"אנטי אתיופי", ודווקא בתור שכזה הוא כתב לי, שרק לעתים רחוקות מאוד הוא מצטער על כך שאינו ח"כ, וזה היה אחד הרגעים, שבהם היה רוצה לעמוד בפרץ ולצאת כנגד אותה צביעות, ברוח הדברים שכתבתי כאן.

* ביד הלשון

יוזמה ברוכה – בעיצומה של סופת השלג, קמה קבוצת פייסבוק: "אומרים תודה לעובדי חברת החשמל".

וכך נכתב במטרת הקבוצה: "בסערה הכי גדולה שהייתה כאן, בשלג ובגשם שוטף, עובדי חברת חשמל עושים ימים כלילות בשבילנו. כולנו אומרים להם תודה!"

"עושים ימים כלילות"... כלומר – הם יְשֵׁנִים גם ביום?!

טעות נפוצה מאוד. הכוונה כמובן, לביטוי "עושה לילות כימים", כלומר – עובד גם בלילה כמו ביום.

ואכן, עובדי חברת החשמל עשו לילות כימים וראויים לתשבחות.

* "חדשות בן עזר"