חנות "סטימצקי" בקצרין נסגרה. מוסד יפה ואהוב, חנות קטנה ומטריפה, מקום שהיה הרבה מעבר לחנות, שהיה מרכז קהילתי לאוהבי הספר בגולן, לא יפעל עוד.
הייתי שותף למאבק נגד הסגירה, שהוביל לניצחון קצר מועד – דחיה של שלושה חודשים בביצוע ההחלטה, אך לא השפיע על התוצאה הסופית.
מנכ"לית "סטימצקי" התחייבה לבוא לקצרין, לבחון את הסוגיה, לנהל מו"מ – והפרה את התחייבותה. המועצה המקומית קצרין הקצתה אתר חלופי, בתוך קצרין עצמה, בעלות זולה יותר של שכר הדירה. אך מנכ"לית סטימצקי התעלמה מכך.
איני מאמין שהחנות הזאת באמת מפסידה. אולם כאשר רשת של ספרים מקבלת החלטות כמו כל עסק רגיל, ללא כל שאר רוח המצופה ממי שעוסק בתרבות, נשקל השיקול הבא: לקוחותינו בקצרין, ברובם המכריע, הם קהל שבוי. אם נסגור את החנות בקצרין, הם יעברו כאיש אחד לקנות בחנויותינו בקריית שמונה, בצמח ובטבריה. וכך, אפשר לחסוך את שכר העובדות, שכר הדירה, עלות שינוע הספרים וכד'. וכך נרוויח יותר.
ובכן, לפחות לקוח קבוע אחד, "סטימצקי" הפסידה. אני אמשיך לקנות ספרים, דיסקים ועיתונים, אך לא ברשת "סטימצקי", אלא רק אצל מתחריה השונים. אני מקווה שאיני היחיד שיעשה כן.
ובמהרה בימינו, אני משוכנע, תפתח מחדש חנות ספרים בקצרין. היא יכולה להיות של רשת מתחרה. אני אשמח אם תהיה פרטית, ואשמח יותר אם תהיה קואופרטיבית.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
