יוסי היקר!
אני שמח על הזדמנות נוספת להודות לך ולברך אותך, בנוסף לברכה ששלחתי לך באופן אישי.
בשל אופי התפקיד שלי, נקודות ההשקה שלנו היו פחות בניהול הפנימי והארגוני של המכללה ויותר בקשרי האקדמיה עם הקהילה והעשיה החברתית.
שמחתי למצוא בך אדם ערכי, מחויב מאוד לחברה ולקהילה, שהמחויבות הזאת בוערת כאש בעצמותיו.
מבחינתי, הדבר בא לידי ביטוי בתמיכה ובעזרה למרכז "יובלים" בכלל ולתכנית "גוונים בגליל" בפרט.
אולם מעל ומעבר לשיתוף הפעולה בינינו בתחום זה, אם עליי להצביע על דבר אחד בפועלך שאותו אנצור בלבי, הרי זה סיום העסקתן של עובדות הניקיון כעובדות קבלן, והעברתן להעסקה כעובדות המכללה.
בשבוע שבין פרשת "שמות" ופרשת "וארא" המתארות את עבדות מצרים, ובהן עמנו נושא את מסר שנאת העבדות והמלחמה בה, אין זה מיותר להזכיר, שעובדי הקבלן הם סוג של עבדות מודרנית. למרבה הצער והבושה, הם נפוצים ביותר במדינת ישראל, כולל במוסדות חינוך ואקדמיה. זה זול ונוח, ומאחר וקהו רגשותינו, התרגלנו לכך. אתה הוכחת שאפשר אחרת, באופן צודק, יהודי וסולידרי יותר!
צעד זה שלך, גרם לי לגאווה גדולה כעובד המכללה.
אני מאחל לך בכל לבי, שתמצא את האתגר המתאים שתוכל להמשיך ולתרום בו לחברה הישראלית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
