הבלוג של אורי הייטנר

* מה פתאום אנשים מברכים אותי בשנה טובה, כשאנחנו כבר בסוף טבת?

* בערב חג המולד, במכללת תל-חי, סטודנטים נוצריים חגגו את חג המולד, התחפשו לסנטה קלאוס, צלצלו בפעמונים, וזה היה מראה מלבב, נעים ואפילו מרגש. אבל כשיהודים מברכים אותי ב"שנה טובה"... נדמה לי שהם קצת התבלבלו; שכחו מי הם.

* ברכה שממש, אבל ממש מעצבנת אותי, היא "שיהיה לך אחלה סופשבוע" וכד'. יש לנו ברכה כל כך יפה: שבת שלום!

* כמעט כל היהודים בישראל, למעלה מ-98%, מלים את ילדיהם. אין כמעט יהודים בישראל הנוסעים ביום הכיפורים. רוב עצום ומוחלט מבין היהודים בישראל חוגגים את ליל הסדר ומדליקים נרות חנוכה. אין אף חוק המחייב זאת. ומאחר ואין חוק המחייב זאת, אין כל תחושת כפיה המתקשרת לאלה ולכן גם אין לכך התנגדות. זאת, בניגוד להתנגדות העצומה המעוררת החקיקה הדתית.

ניסיונו של בית דין רבני לחייב אישה למול את בנה, בליווי של קנס על כל יום שאינה עושה זאת, הוא צעד אווילי ההופך את ברית המילה לשנויה במחלוקת ומעורר התנגדות לעצם האקט הזה.

פסק הדין האומלל הזה, מעצים את ההתנגדות שהינה שולית שבשולית שבשולית לברית המילה, בטענות ותואנות שונות ומשונות, והופך אותה לדגל במאבק חילוני נגד כפיה דתית. איזו איוולת!

* גניבת הבחירות בבית שמש בידי ש"ס - זו דרכו של הפושע אריה דרעי להחזיר את חובו לחברה.

* הדבר היפה ביותר בבחירות בבית שמש, היה שילוב הכוחות הציוניים בעיר – דתיים וחילונים כאחד, כדי להציל את העיר. לנציג הציונים בבחירות אלי כהן, היו כל הסיכויים לנצח. אלא שקואליציה של רמאים וזייפנים גנבה את הבחירות. בית המשפט הגן על הדמוקרטיה, ההגינות והיושר מפני הרמאים הגנבים. אני מאמין שהבחירות החוזרות תהיינה דמוקרטיות, ואלי כהן, נציג הציונות והדמוקרטיה, יהיה ראש העיר של בית שמש.

* מלכתחילה, שחרור המחבלים הוא צעד מוטעה; הן מבחינה מוסרית, הן מבחינה ביטחונית והן בחינה מדינית – קבלת תנאי מוקדם למו"מ. אולם אם כבר הוחלט לשחרר מחבלים, עדיף היה לעשות זאת בפעימה אחת, ולמנוע את ההכפלה פי ארבעה של תמונות הניצחון של המחבלים המשוחררים, הצער והכאב של המשפחות השכולות, הוויכוח הפוליטי המתעורר לשווא. הסיבה היחידה שמצדיקה את החלוקה לארבע פעימות, היא היכולת להשתמש בביצוע הפעימות הבאות כמנוף לחץ וכדי שנוכל לחזור בנו, בנסיבות מיוחדות. אם כך, אלו נסיבות פחות מתאימות לרוויזיה כזאת, מגל הטרור בשבועות האחרונים?  

* מכל כיוון שנבחן זאת, ועל פי כל אינטרס לאומי, פוליטי ואפילו אישי של צד כלשהו במערכת כלשהי – ההצמדה של מכרזי הבניה בהתנחלויות לשחרור המחבלים היא טמטום.

* אני נגד שחרור מחבלים ובוודאי מחבלים אזרחי ישראל. אך אם יש אמת בפרסום בערוץ עשר על הצעה אמריקאית לשחרר את פולארד תמורת שחרור מחבלים אזרחי ישראל, אני תומך בכך. זהו מחיר כדאי, כדי לשים קץ לסבל הזה (מה גם שנתניהו כבר הסכים לשחרורם, ויתכן שזה הסולם לאמריקאים לשחרר את פולארד).

איך עמדה זו מתיישבת עם התנגדותי לעסקת שליט? שמא דמו של פולארד סמוק יותר משל שליט? לא. ההבדל הוא ששחרור שליט היה כניעה לחטיפה של ארגון טרור המדרבנת טרור. אני מקווה מאוד שאיש אינו חושב עוד אצלנו להפעיל מרגלים בארה"ב, חלילה. הרי אין ריגול בין ידידים, כידוע.

* שמעון פרס הצהיר שיקדיש את התקופה שעד סיום תפקידו למטרה אחת – שחרורו של פולארד. אם אכן כך יעשה, יהיה זה הסיום הראוי והנאות ביותר לקדנציה שלו.  

* מודעה של "גוש שלום" ב"הארץ": "יונתן פולארד היה צריך להשתחרר כבר מזמן. הסכם עם הפלסטינים היה צריך להיחתם כבר מזמן. אם אפשר לחבר בין שני הדברים – מה טוב!"

נשמע מעניין ומפתיע. שימו לב – ל"גוש שלום" אכפת מיונתן פולארד! מה קרה? הוא נהיה מחבל פלשתינאי בכלא הישראלי? לא. הם בסך הכל רוצים לומר שאסור לשחרר את פולארד לפני שיחתם הסכם עם הפלשתינאים, כלומר לפני שישראל תיכנע לכל תביעות הפלשתינאים.

* מדוע כתבתי פעם אחת "פלסטינים" ופעם אחת "פלשתינאים"? ה"פלסטינים" הופיע כציטוט מהפשקוויל של "גוש שלום". כך הם נוהגים לאיית, מאז ימי מצפ"ן.

* החלטת בית משפט בתורכיה לדחות תביעה נגד ישראל של משפחת אחד מהרוגי פיגוע מרמרה, היא ביטוי להיחלשות שלטונו המושחת של ארדואן. לפני שנה זה לא היה קורה.

* אורוגוואי היא המדינה היחידה (הראשונה?) בעולם המתירה לגדל ולשווק מריחואנה. הרעיון העומד מאחורי ההחלטה, הוא שהסחר הבלתי חוקי בסמים הוא המנוע של עולם הפשע בעולם. עדיפה לגליזציה של הסם, גביית מס על גידולו ומכירתו והפניית המשאבים המבוזבזים על מלחמה בסם, שלאורך עשרות שנים נחלה כישלון בכל העולם, להסברה וחינוך נגד השימוש בו ובעיקר ללוחמה נגד הפשע.

יש הרבה מאוד היגיון מאחורי הרעיון הזה (אגב, אותו עיקרון נכון גם לגבי סמים קשים), אבל הוא יכול להיות ישים רק בהתארגנות עולמית, באמצעות האו"ם. כאשר בכל שאר העולם הדבר אסור, הלגליזציה של הסם באורוגוואי עלולה להפוך אותה למרכז הסם העולמי ולמרכז הרכישה הזולה בידי ארגוני הפשע הבינלאומיים לצורך הגברת עסקיהם הנוראים בעולם כולו. ההחלטה האמיצה ואף ההגיונית של אורוגוואי, עלולה להמיט אסון על המדינה, דווקא בשל הייחודיות שלה, כמדינה היחידה שקיבלה החלטה כזו. הכוונות הטובות של מנהיגי אורוגוואי עלולות לרצף את הדרך לגיהינום.

* כאשר יצחק שמיר ז"ל היה ראש ממשלת ישראל, חיים הרצוג ז"ל היה נשיא המדינה, דן שומרון ז"ל היה הרמטכ"ל, עוד לא הכרנו את המייל והתפעלנו מהפקס – פאר הטכנולוגיה המתקדמת, החל יואל מרשק יבל"א את תפקידו כמרכז חטיבה גינ"ה בתק"ם ומאז הוא מכהן בתפקיד, הנקרא היום ראש מחלקת המשימות הלאומיות בתק"צ, בלי שחלים עליו חוקי הרוטציה והגרביטציה. בתקופת כהונתו, כיהנו בתנועה ששה מזכירים, כולל אחד שכיהן שתי קדנציות.

בתום הקדנציה ה... מי סופר? החליט מזכ"ל התנועה איתן ברושי להחיל על מרשק את חוקי הטבע. שמא בכל רחבי התנועה הקיבוצית ניתן למצוא אדם נוסף הראוי לתפקיד?

מאז, מוצפת העיתונות הקיבוצית במכתבי מחאה על ה... "הדחה". יואל עצמו, בצניעות אופיינית ומיוחצנת היטב, הודיע לכל תפוצות הנאט"ו שלו, שלא יגיע למסיבת הפרידה שאורגנה לכבודו. הוא לא זקוק למסיבות.

* אלכס לכיש הבין אותי, משום מה, באופן משובש לחלוטין, כאילו ביקורתי על הרב מוטי אלון היא על נטייתו המינית. נטיה מינית היא עניינו הפרטי של כל אדם וכל נטיה היא לגיטימית. הבעיה אינה נטייתו המינית של מוטי אלון, אלא העובדה שכפה עצמו על תלמידיו וניצל מינית קטינים שסרו למרותו. זו עבירה חמורה באותה מידה כלפי בנות או כלפי בנים.

* אחרי הבחירות המוניציפליות, כתבתי כאן שאורי זכריה, שהפסיד בהתמודדות על ראשות המועצה המקומית קצרין ונבחר כסיעת יחיד למועצה, פועל להקמת גוש חוסם נגד ראש המועצה הנבחר דימי אפרצ'ב. אורי התקשר אליי השבוע והכחיש את הדברים. לטענתו, הוא דחה פניות של אחרים להקמת גוש חוסם. ראיתי לנכון, מן ההגינות, להציג את תגובתו.

* ביד הלשון

בישיבת פורום המנהלים במכללת תל-חי, אמר המנכ"ל: "מנוי וגמור עם ראש הממשלה להקים אוניברסיטה בגליל".

במהרה בימינו אמן, כן יהי רצון.

ומה פירוש "מנוי וגמור"?

זהו ביטוי המבטא נחרצות. "כלה ונחרצה". ראש הממשלה החליט סופית והוא נחוש בדעתו.

ולמה "מנוי"? מה משמעות המילה?

מנוי - פירושו סָפוּר. מנו אותו, ספרו אותו.

ספרו את מי? ואיך זה קשור לנחרצות ונחישות?

מקור הביטוי הוא המִשְׁנָה: "נמנו וגמרו". התנאים, חכמי יבנה, בתעוזתם הגדולה, לא דבקו בתורה הכתובה, אלא דרשו אותה, וקבעו את ההלכה בהכרעה שכלית, אנושית, תואמת את ערכיהם ואת תקופתם, לא אחת כפרשנות הנוגדת את פשט המקרא. ואיך הם החליטו? בהכרעה דמוקרטית, בהרמת אצבע, ברוב קולות. "אחרי רבים להטות".

אחרי שהקולות נמנו והרוב היה בעד עמדה מסוימת, היא הייתה להחלטה הסופית, הגמורה. ונכתב במשנה: "נמנו וגמרו ...", כביטוי משפטי הנותן תוקף חוקי להחלטת הרוב.

* "חדשות בן עזר"