הבלוג של אורי הייטנר

שלמה המלך היה חכם מכל אדם, נאמר בתנ"ך, והמופת לחכמתו הוא משפט שלמה. שתי נשים זונות טענו לאימהות על תינוק, והנושא הוגש להכרעתו של המלך. המלך פסק שיש לחתוך את הילד לשניים ולפצלו בין האימהות. האחת הסכימה לכך, ובלבד שהילד לא יהיה אצל רעותה. השניה סירבה וביקשה לתתו לאחרת ובלבד שיישאר בחיים. המלך פסק שהאישה השניה היא אמו של הילד, על סמך דאגתה לחייו.

סיפור מוזר. זאת חכמתו הרבה של שלמה?! מה כל כך חכם ומה כל כך מתוחכם בפסיקה? הרי כל בר דעת מבין את האבסורד שבגזירת התינוק וחלוקתו בין הנשים. איזה מסר יש בסיפור מוזר כזה?

אלא שאין לראות את הסיפור כפשוטו, אלא במשמעותו העמוקה. משמעות משפט שלמה, היא הכרעה מי האם, על פי מי שראויה להיות האם. ההורות לא נקבעה בבדיקת דנ"א, אלא בבחינה של עובד סוציאלי של הכשירות ההורית. כאשר אחת הנשים עלולה לסכן את חייו של הבן, אין היא ראויה לאימהות.  לעומתה, האישה האחרת, הרוצה כל כך בילד ומוכנה לוותר על חלומה, ובלבד שלא יאונה לו כל רע, מעידה בכך על כשירותה ההורית.

חכמתו פורצת הדרך של שלמה, היא בחינת הכשירות ההורית והעמדת טובתו של הילד מעל הכל. שלמה אינו יודע מי באמת האם הביולוגית, אולם הוא יודע שאצל אישה א' הילד יהיה בסיכון והוא מכריע שהילד יהיה בחזקת אישה ב'.

ברור שהלקח לימינו אינו שיש לבחור את הורי התינוק במכרז. ודאי שהתינוק צריך להיות אצל הוריו הביולוגיים. זאת טובתו. אלא שבמקרים החריגים שבהם הוריו מסכנים את שלומו, את ביטחונו, את בריאותו ובמקרה החמור ביותר אף את חייו, על החברה להתערב, באמצעות גורמי המקצוע והמערכת השיפוטית, כדי להגן עליו מפני הוריו, גם במחיר הוצאתו מחזקתם והעברתו לאנשים ראויים יותר.

בשבועות האחרונים, עומדים העובדים הסוציאליים העוסקים בשלום הילד תחת מתקפה תקשורתית קשה. עובדים סוציאליים מוצגים כ"חוטפי ילדים", כמי שנוטלים על עצמם סמכות לא להם ופוגעים בדרך הטבע, שבה תינוק גדל בבית הוריו. "מי שמכם?" אומרים המבקרים בנימה פופוליסטית, של מגיני המשפחה מפני הפקידים ערלי הלב, כביכול.

התקשורת הסונטת בעובדים הסוציאליים, היא אותה תקשורת שלאחר כל מקרה של רצח ילדים זועקת באותיות קידוש לבנה ש"הכתובת הייתה על הקיר". "עוד מקרה שיכול היה להימנע, מצטרף לסטטיסטיקה האיומה", אומרת השדרית בקול נכאים, והשדר מחרה מחזיק אחריה בסמכותיות: "איפה היו גורמי הרווחה? איפה הייתה העיריה? איפה משרד הרווחה?"

תפקידם של העובדים הסוציאליים ושל שירותי הרווחה הוא להגן על הילדים. ילד אינו נרצח לפתע פתאום. הרצח הוא הסוף הנורא של מסכת התעללות ואלימות קשה וממושכת. כל מקרה של רצח ילד בידי הוריו, הוא כישלון של החברה, ושל גורמי המקצוע שלא הצליחו למנוע את האסון, ולעצור את הפגיעה בילד בשלב הרבה יותר מוקדם. הכישלון נובע, לרוב, ממחסור בעובדים סוציאליים, מהעדר סמכויות או מהססנות בהוצאת הילד מחזקת הוריו. האמירות על "הקלות הבלתי נסבלת" של לקיחת ילד מידי הוריו, חמורות מאוד, כיוון שהן מחבלות במאמץ להגן על ילדים מפני הורים מתעללים ואלימים.

מן הראוי שהחברה הישראלית תוקיר את עובדיה – שליחיה, העושים מלאכת קודש, בשכר זעום, להבטחת שלומם של ילדי ישראל, ולא תיידה בהם אבני בליסטראות.

* "ישראל היום"