* יצחק שמיר, יצחק רבין,
שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריק שרון, אהוד אולמרט, בנימין נתניהו – אלה
ראשי הממשלה של ישראל ב-23 השנים מאז ועידת מדריד. שרון הוא היחיד מכל הגלריה
הזאת, שלא קיים מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן – לא מו"מ ישיר, לא עקיף,
לא גלוי ולא חשאי. שמיר ניהל מו"מ אך לא העלה על דעתו נסיגה. כל האחרים, ובהם
נתניהו, הסכימו לנסיגה. האובססיבי שבהם היה ברק. אילו הצליחו, חלילה, היום
אל-קאעידה היו יושבים על חוף הכינרת. שרון הבין זאת, ובעקשנות חד משמעית, לא היה
מוכן לכל צעד שעלול להביא את ישראל לאסון כזה.
* הישגו הגדול של שרון
כאיש ביצוע, היה כשר השיכון בממשלת שמיר, בקליטת העליה מחבר העמים. שמיר נתן את
האות, ושרון הביצועיסט מצא את הדרכים היצירתיות להתיר את כל סבכי הבירוקרטיה,
והבטיח שתהיה קורת גג לכל עולה. הוא חטף ביקורת גדולה, על כך ש"לא פעל על פי
הנהלים", אך האלטרנטיבה הייתה עלולה להיות קטסטרופה חברתית.
* הישגו המדיני הגדול
ביותר של שרון היה מסמך בוש. התנגדתי להתנתקות וגם היום אני רואה בה טעות, אולם
אין זה נכון שהייתה זו נסיגה ללא תמורה. התמורה הייתה המסמך הפרו ישראלי והחשוב
ביותר בתולדות יחסי ישראל ארה"ב. לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, נשיא אמריקאי
לא תבע נסיגה ישראלית לקווי 49', ותמך בפשרה טריטוריאלית ברוח עמדותיה של ישראל.
במסמך הסכים בוש לשינוי הגבול בהתחשב בשינויים הדמוגרפיים שחלו עם השנים – שם קוד
לשמירה על גושי ההתיישבות בידי ישראל ובגבולות בני הגנה לישראל – שם קוד לשלטון
ישראל על בקעת הירדן, וללא רמז כלשהו ל"חילופי שטחים" – הקוד המכובס
לנסיגה משטחים ריבוניים של ישראל בתוך הקו הירוק.
מי שנטש את מסמך בוש
לא היה אובמה, יורשו של בוש, אלא אולמרט, יורשו של שרון. לתדהמתם של בוש
וקונדוליזה רייס, הוא הציע לאבו מאזן הצעה שבה מחק את כל הישגי מסמך בוש.
* הפלשתינאים חגגו את
מותו של שרון וכינו אותו "רוצחו של ערפאת". גם אלף חקירות עם תוצאות חד
משמעיות, לא יגרמו לפלשתינאים להאמין שגיבורם הלאומי מת מוות טבעי, כאחד האדם.
הנראטיב על פיו "שרון רצח את ערפאת", יהיה חלק מהאתוס הלאומי הפלשתינאי
לדורות, לצד שקרים נוספים.
* אך מה נלין על שקרי
הפלשתינאים, כאשר הטלוויזיה הממלכתית של ישראל, ממחזרת את השקר, על פיו "האינתיפאדה"
השניה, פרצה של ביקורו בהר הבית. הייתה זו מתקפת טרור מתוכננת בידי ערפאת, שפרצה
לאחר שהפלשתינאים דחו את ההצעה מרחיקת הלכת של אהוד ברק, ששברה את הקונצנזוס הלאומי
והתבססה על נסיגה מכל השטחים כולל חלוקת ירושלים. הם דחו את ההצעה במתקפת טרור
רצחנית. ביקורו של שרון, היה העילה לכך שמתקפת הטרור נפתחה ביום זה, ולא שבוע קודם
לכן או שבוע מאוחר יותר.
* פליטים או מהגרי
עבודה? מדובר בהגדרות ברורות ואין כל סיבה להתבלבל ביניהם. הבעיה היא שאין אצלנו
דיון רציני, המבוסס על עובדות. במקום שהשפה תעניק את הכלים לדיון מושכל ועובדתי,
היא משמשת למניפולציות של הצדדים בוויכוח. אלה מציגים את כולם כפליטים ואלה מציגים
את כולם כמהגרי עבודה; כל צד באופן שיחזק את דעתו הסובייקטיבית האידיאולוגית.
יש לבחון ברצינות רבה
את כל הבקשות, ולהגדיר כל אחד מהאנשים הנ"ל, על פי ההגדרות הכתובות באמנות
עליהן ישראל חתומה.
* כל עוד לא נעשתה
הבחינה הזאת, ההגדרה המדויקת ביותר היא מבקשי מקלט. אובייקטיבית, הם מבקשי מקלט, מהסיבה
הפשוטה, שהם אנשים המבקשים מקלט. מי מהם באמת זקוק למקלט? זאת יש לבדוק באופן
אמתי. מה פירוש "באופן אמתי"? לא כדי להוכיח שהם מהגרי עבודה ולא כדי
להוכיח שהם פליטים, אלא כדי לדעת מה הם באמת.
* לכאורה, גם המונח
מסתננים הוא נכון אובייקטיבית, הרי הם הסתננו לישראל בניגוד לחוק. אלא שבשיח
הישראלי, המושג מסתננים מתחבר אסוציאטיבית למחבלים שחדרו לישראל בשנות ה-50 למטרות
טרור וביזה, והוגדרו "מסתננים". השימוש באותה מילה כלפי מבקשי המקלט,
נועד להאיר אותם באור שלילי ומפחיד.
* לפני כשנתיים,
עמדנו בפני איום דמוגרפי קיומי. העובדה שישראל היא מדינה מערבית, דמוקרטית, מפותחת
ומשגשגת יחידה בתוך אוקיאנוס של עולם שלישי, בטווח הליכה ברגל, זימנה צונאמי של
מהגרים שעמדו להציף את ישראל ולאיים על זהותה היהודית ועל מצבה הכלכלי. החלטה על
הקמת הגדר התעכבה זמן רב מדי, אולם משהוחלט עליה, היא הוקמה ביעילות רבה ובקצב
מהיר מאוד. הקמת הגדר בלמה את הצונאמי הזה. כעת ניתן להרגיע. אין עוד כל איום
דמוגרפי.
מול האיום הדמוגרפי
נכון היה להתגונן, גם בצעדים חריפים כמו מחנות מעצר, התייחסות למהגרים כאל מסתננים
וכד'. משהסכנה חלפה, יש להתייחס אליה בפרופורציות.
מהי התייחסות
בפרופורציות? קודם כל הבנה ש-54,000 איש, קצת יותר ממחצית האחוז מכלל האוכלוסיה,
אינה מהווה כל איום דמוגרפי.
במצב הזה, ניתן לבחון
כל מבקש מקלט לגופו, על פי הקריטריונים המקצועיים המקובלים, לתת מקלט לכל פליט,
ולגרש כל מהגר עבודה בלתי חוקי. גם אם יתברר שהרוב הגדול הם פליטים, אין בהם איום
על זהותה היהודית של המדינה.
* מבקשי המקלט עובדים
בעבודות שישראלים אינם מוכנים לעבוד בהם. החלופה שלהם היא... עובדים זרים. לכן, יש
לגרוע את מספרם ממכסת העובדים הזרים ולאפשר להם לעבוד. ככל שיעבדו יותר, כך הם
יהיו מעורבים פחות בעבריינות ופשע. וכך גם לא תהיה כל משמעות דמוגרפית להימצאותם
בישראל.
* הריכוז של מבקשי
המקלט בשכונות דרום ת"א, הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית, שכיוונה אותם לשם. יש
לשנות לחלוטין את המדיניות הממשלתית, ולפזר אותם בכל רחבי הארץ, ולא נודע כי באו
אל קרבנו.
* הפליטים שיקלטו
בישראל בכבוד ויזכו לתנאים הראויים, יהיו שגרירים של רצון טוב של מדינת ישראל,
כשתסתיים פליטותם.
* החלטתו הראשונה של
מנחם בגין כראש הממשלה, שניות ספורות לאחר השבעתו לתפקידו, הייתה לקלוט פליטים
וייטנאמים שנמלטו מארצם ואף מדינה לא הסכימה לקבלם. הוא ראה בכך מחויבות מוסרית –
לא בשל היותנו מדינה דמוקרטית, אלא בשל היותנו מדינה יהודית.
* אני משוכנע, שגם
אילו דעתי בנוגע למבקשי המקלט הייתה הפוכה, הייתי מתקומם על כך שלא אפשרו לנציגיהם
כניסה לכנסת. זו החלטה מבישה.
* באירוע בכפר קוצרה
- הרעים הם הפראים שחדרו לכפר כדי לבצע מעשי ונדליזם, במקרה הטוב, ובני דמותם
הפלשתינאים שתקפו אותם. הטובים הם תושבי הכפר שגוננו עליהם ומנעו לינץ'. יותר
משמטורפי "תג מחיר" (איזה ביטוי מכובס) הם אויבי הפלשתינאים, הם אויבי
היהודים ובראש ובראשונה - אויבי המתיישבים ביהודה ושומרון. דיבוק צא!
* מבצעי
הפיגוע נגד רכב של מח"ט בצה"ל ביצהר, הם גיס חמישי. הם בוגדים ואויבים.
הם ראויים לכל לשון של הוקעה, גם כשהם מפגעים בפלשתינאים ובנוצרים. אבל הם לא
נעצרים שם. הם נלחמים בצה"ל. אויבי צה"ל הם אויבי מדינת ישראל. אויבי
מדינת ישראל הם אויבי העם היהודי. תג מחיר = אויבי העם היהודי.
* כשניגשתי לבחינה
הפסיכומטרית, לקראת לימודיי האקדמיים, הופתעתי לגלות שיש ספרי הכנה לבחינה ואנשים
מתכוננים אליה. אם כך, חשבתי, מה הטעם בבחינה?
היום, אין כמעט מי
שניגש אל הבחינה ללא מכינות וקורסי הכנה, שבה התלמידים לומדים שיטות כיצד להצליח. ואלה
שיש להם, יכולים להרשות לעצמם את הקורסים שיבטיחו להם את ההצלחה הגדולה ביותר. אם
כך, באמת, מה הטעם בבחינה?
הכיוון של הרפורמה
שהציג שי פירון חיובי, אך היה עליו ללכת צעד אחד נוסף – ביטול הבחינה הפסיכומטרית.
יש לאפשר לכל אחד להתקבל לשנה א'. אם לא יצליח בשנה הראשונה ללימודיו, לא יוכל
להמשיך. אבל תינתן לו הזדמנות אמתית והמבחן בו יידרש לעמוד הוא אמתי ורלוונטי.
* הגורם העיקרי
להתנגדות לרפורמה, הוא שמרנות – התנגדות לשינוי באשר הוא. קראתי מאמר ב"ישראל
היום" של מנכ"לית משרד החינוך לשעבר רונית תירוש, המצדדת בהמשך הבחינות
הפסיכומטריות כמות שהן. לא הייתה בדבריה שום התייחסות לתמונה האמתית של הבחינות
הללו – מה קורה שם באמת. היא אמרה שאלו בחינות שוויוניות, כיוון שהן מציגות רף
שווה לכל, בניגוד לבתי הספר השונים זה מזה. שוויוניות? עם תעשיית ההכנות
לפסיכומטרי, שמי שיש לו מקבל הכנה נקודתית איך להצליח?
* מורים: "אם
הבחינה תהיה רק 70% מהציון, ויתרנו על 30% מהחומר". זו אותה גישה שמרנית,
הדבקה בקיים – בחינת הבגרות היא חזות הכל, ומה שלא נלמד לבחינה, כאילו לא נלמד.
הסרגל שקם על יוצרו, הפך את בתי הספר לתעשיית ציוני בגרות, במקום לבית חינוך
והרחבת דעת. יש צורך ברפורמה תפיסתית, שתשנה את תובנת מהותו של בית הספר.
* שר הרווחה הקים
צוות לבחינת מענקי עבודה מועדפת לחיילים משוחררים. שינוי הכרחי, הוא הכנסת עבודה
בחינוך למסגרת הזאת. יש לשים קץ לעיוות, שבו חייל משוחרר הבוחר להיות מדריך נוער
או מדריך ספורט לא ייהנה מהמענק, ממנו נהנה חייל משוחרר הבוחר להיות מתדלק בתחנת
דלק.
אם החינוך אינו עבודה
מועדפת, אין משמעות למושג עבודה מועדפת.
* איני יודע אם כך
הדבר גם היום, אולם כאשר אני הייתי מזכיר הקיבוץ, צעירים שעבדו אצלנו בחינוך קיבלו
מהקיבוץ מענק בשווי מענק עבודה מועדפת.
* כשמאמינים במשהו, אף פעם אסור להרים ידיים. בשעה טובה,
נחתם הסכם בין המועצה המקומית קצרין לרשת "סטימצקי", על פתיחת חנות חדשה
במרכז קצרין. החנות כרגע בשיפוצים ותפתח בעוד כחודשיים.
* אחת ההדלפות אודות
מסמך קרי, שהכעיסה אותי במיוחד, טענה שבמקביל להכרה בישראל כמדינה יהודית, תהיה
התחייבות ישראלית לשמור על זכויותיהם של ערביי ישראל, על פי אמות המידה
הבינלאומיות המקובלות.
דרישה כזו היא שיא
החוצפה. אף מדינה בעולם לא העניקה זכויות אזרח מלאות לבני הלאום שנמצא עמה במלחמת
קיום, לאורך כל שנותיה, כפי שעשתה ישראל. איזו עוד מדינה בעולם הייתה מאפשרות
תופעה מן הסוג של טיבי וזועבי, למשל?
ערביי ישראל הם
הערבים היחידים במזה"ת שהנם באמת ובתמים אזרחים, ולא נתינים. הם הערבים
היחידים שנהנים מדמוקרטיה אמתית ומלאה, ואינם מדוכאים בידי הרודנות של הדיקטטור
התורן השולט בהם. הם הערבים היחידים במזה"ת החיים במדינת כל אזרחיה, כי אף
מדינה אחרת במזה"ת אינה שייכת לאזרחיה, זולת ישראל. לא בכדי, כאשר מציעים
לערביי ואדי ערה את ההצעה האידיאלית לכאורה – להמשיך לחיות ביישוביהם, אך כאזרחי
מדינת הלאום שלהם, הם דוחים זאת מכל וכל, ודבקים במדינת הלאום היהודית, שהם כה
אוהבים להשמיץ אותה.
יש לדחות על הסף כל
ניסיון להכניס למו"מ את סוגיית ערביי ישראל.
* יאיר לפיד: בניה
בירושלים היא רעיון רע. כי ירושלים אינה מקום אלא רעיון. רע? ולכן נעשה הכל כדי
לסכל את הבניה בירושלים בירת הנצח של עם ישראל שאסור לחלק אותה כי היא רעיון רע.
ואו! אני חייב לכתוב על זה סטטוס.
* אם רוצים לפתוח סתימה,
אין ברירה אלא להכניס את היד לביוב. ודאי שמוצדק להכניס את היד לביוב, אם יש בכך
כדי להציל חיים. שהרי כל המקיים נפש חיה, כאילו קיים עולם מלא. המלחמה בטרור
מחייבת הכנסת היד לביוב. זה מסריח, לא כל אחד מסוגל לכך, אני למשל איני מסוגל לכך,
ולכן אני מצדיע לאלה שעושים כן. אני שמח שיש אנשים המוכנים להיות החוקר קפטן ג'ורג',
לסכל פיגועים ולהציל חיים.
*
השבוע קיבלתי, בערב אחד, שתי תגובות כמעט זהות, של אנשים שהגיבו על דברים שכתבתי,
באמירה שהפעם, באופן חריג, הם מסכימים עם כל מילה. האחד, מתנגד לרוב דבריי כי
לטענתו אני "שמאלני" מדי. השני - שאני "ימני" מדי. ואילו אני
משתדל ככל יכולתי להיות משוחרר מהכבלים המנוונים והמסרסים של ימני / שמאלני, דתי /
חילוני, אשכנזי / מזרחי וכו', שאמורים לקבוע עבורי מה לחשוב. הבחירה הזאת מאפשרת
לי חירות אינטלקטואלית לבחון כל דבר בעיניים פקוחות ובראש פתוח.
* לפני
שנה וחצי השתתפתי במסע לפולין. טרם המסע, ביקרה הקבוצה בבית לוחמי הגטאות. בתום
הסיור נפגשנו עם ניצולת שואה, שהייתה קשרית במחתרת בגטו – חווקה פולמן רבן,
ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות. אישה זקנה בגילה אך צעירה ברוחה, חיונית, מלאת חיים
והומור, שבתה אותנו בקסמיה ובישירות שלה. ראיתי בחיוּת שלה את הניצחון הגדול על הצורר.
הצטערתי לקרוא שחווקה הלכה ביום חמישי לעולמה. יהי זכרה ברוך!
* ביד הלשון
בין הרפורמות שעליהן
הכריז השר שי פירון, הוא דיבר על "חובת התנדבות".
הוא לא המציא את
הגלגל. כבר היום קיימת חובה של "מחויבות אישית".
אני סבור שמערכת
החינוך צריכה לחנך לעשיה למען הכלל, ושעליה לחנך להתנדבות ולעודד אותה. וגם עשיה
למען הכלל מתוך חובה, עשויה להדביק את התלמיד לרעיון העשיה ולהביא אותו לידי
התנדבות.
אבל... "חובת
התנדבות" היא אוקסימורון... כמו שלג חם או מים יבשים. אם זו חובה, אין היא
התנדבות. אם זו התנדבות, היא אינה יכולה להיות חובה. התנדבות היא פעולה הנעשית
מתוך רצון חופשי, מתוך בחירה אמתית, מתוך נדיבות.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
