ביום מותו של אריאל שרון הוקרן בערוץ השני, בשידור חוזר, סרט
עם גלעד שרון על אבא שלו. גלעד הזמין את צוות הצילום לארוחת בוקר. הכתב
סיפר שאריק שרון לא אִפְשֵׁר לצלם אותו אוכל. לא אפשר, לא אפשר – אבל את רינה
הוא לא הצליח לעצור. הוא לא כל כך אהב את זה, אבל היא הייתה זריזה יותר, וצילמה
אותו בקלוז-אפ גסטרונומי מביך למדי, בעת ביקור באורטל.
הביקור נערך ב-29.12.96, בסיומו של סיור בגולן. שרון כיהן אז כשר
התשתיות הלאומיות בממשלתו הראשונה של נתניהו, וכמו בכל תפקידיו
המיניסטריאליים, סייע רבות לפיתוח הגולן.
הביקור באורטל נפתח בסיור ברפת, בו צפה שרון בהמלטה ונתכבד בידי יובל
ת' להעניק לעגלה הטריה שם, באות סמ"ך. הוא בחר בשם סָמִירָה. לאחר
מכן, הפמליה הגדולה – כשבעים איש, מנהלי כל האגפים והגופים הרבים שתחת אחריות
המשרד וכן אנשי המועצה ומוזמנים מן הגולן, התארחה לארוחת הצהרים ב"בזיליקום",
שהיה בימיו הראשונים, טרם קיבל את שמו, ונקרא בשמו הזמני "לובי התיירות".
השר התפעל מיופיו של ה"בזיליקום" ושיבח שוב ושוב את השירות שקיבל מעובדי
התיירות.
ראש המועצה יהודה וולמן תיאר, כהרגלו, במילים חמות מאוד את
קיבוץ אורטל – "קיבוץ ללא הפסקה", כהגדרתו, ואת מעמדו החשוב
באזור. נקש - מרכז המשק ואני – מזכיר הקיבוץ, תיארנו את אורטל; היסטוריה,
מצב דמוגרפי, חברתי וכלכלי. שנינו תיארנו את מדיניות אורטל של השקעה רבתי במשאב
האנושי, בעיקר בהשכלה גבוהה ורכישת מקצוע ואת הצורך לתת פתרונות כדי להקל על
תושבים באזור צפון הגולן בתחום זה. אני העליתי גם את הצורך של אורטל בבניית יחידות
דיור חדשות לקליטה מבחוץ וקליטת בנים שיחזרו מן הצבא.
בשיחה מצומצמת יותר נקש העלה בפני השר את הצורך בסיוע להקמת מפעל
(התנהל אז מו"מ מתקדם עם משקיע, שבסופו של דבר לא הניב פרי). לאחר מכן
התקיימה ב"בזיליקום" ישיבת הסיכום של הביקור.
הכרתי את שרון שנים אחדות קודם לכן, בהיותי דובר ועד יישובי הגולן
והוא ח"כ מן האופוזיציה ואחד מראשי התומכים במאבקנו. אולם הייתה זו הפעם
הראשונה שראיתי אותו בפעולה, בתפקיד מיניסטריאלי. וכך כתבתי במידף, בסקירתי על
הביקור: "מי שלא השתתף בשיחה לא ראה בולדוזר בשידור חי ממימיו. השר פתר
באחת בעיות תקועות והתיר פלונטרים שנתקעו חודשים רבים בסבך הבירוקרטיה ועלולים היו
להמשיך ולהסתבך בה".
בסקירתי, סיפרתי גם על האנקדוטה עם רינה: "הוא נזף ברינה שצילמה
צילום תקריב שלו שותה מרק היישר מן הצלחת".
סמודר, עורכת המידף באותם ימים, עיטרה מידי שבוע
את עמוד השער בקריקטורה. באותו שבוע היא ציירה את שרון גוחן על שולחן האוכל, מרק
מהביל לפניו וכף בידו, ומולו – רינה כורעת בתנועה זריזה ומצלמת אותו. שרון:
"אני נוזף בך! תפסיקי מיד עם הקלוז-אפ הזה – או שאני קורא ללילי".
ורינה מגיבה: "אריק – בחייך, אל תהיה כזה כבד".
יהי זכרו ברוך!
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
