איני שייך לפוקדי הפאב. עם זאת, אני שמח על כל פעילות המעשירה את חיי
הקהילה שלנו, יוצרת מפגש משותף של החברים ומרחיבה את מעגל הנתינה, העשיה וההתנדבות
של חברים.
מעבר הפאב למבנה חדר הכושר, הוא הזדמנות לפרגן לצוות המתנדב והמשקיען,
וגם... לרגע של היסטוריה. הרי מדובר בחזרה לפאב ההיסטורי, שרוב המשתמשים בפאב טרם
נולדו כאשר הוא היה פעיל.
בשנים הראשונות של אורטל, היה במקום ליין של "הזיתיה" –
זיתי בית השיטה. היה זה מקום עבודה מבאס למדיי, עבודה שגרתית ומשעממת על סרט נע,
אך היא סיפקה פרנסה שהייתה נחוצה באותם ימים, כאשר מרבית חברי אורטל עוד לא למדו,
לא היו בעלי מקצוע, אלא היו צעירים אחרי צבא. קיבוץ בית השיטה, הקיבוץ המאמץ של
אורטל, העלה את הליין לאורטל, כדי לסייע לקיבוץ הצעיר להתפרנס. לי יצא לעבוד שם
ימים אחדים, כשהייתי במשלחת קשר של הגרעין שלי – גרעין "שיטל", שהיה
בשל"ת בבית השיטה, בסוף 1981. כשהגעתי לאורטל ב-1984, הזיתיה כבר מזמן לא
הייתה במקום. רק השם נשאר – הזיתיה.
ב-1987, בהיותי רכז תרבות יחד עם אפרת, שגב לקח על עצמו
לארגן את ערב יום העצמאות, והיה לו רעיון יצירתי – לבצע את הערב בזיתיה. וכך היה.
המקום המוזנח נוקה, הוכשר ואפילו פסנתר הורד אליו. הבעיה היא שלא היו מקומות ישיבה
ולא במה. מה עושים? הפתרון היה באלות של חציר מהגד"ש (או כפי שקראנו אז לענף –הפלחה).
הערב היה נהדר, התגובות היו מצוינות והיה ברור שזה לא יהיה אירוע חד פעמי. בשל
ערימות הקש, קראנו למקום מועדון "הגורן", וביצענו שם מספר
אירועים. אולם השם "הגורן" לא נתפס. במודעות לקראת האירועים הזמנו את
החברים למועדון "הגורן" אך הוספנו בסוגריים – הזיתיה. הכל המשיכו לקרוא
למקום הזיתיה. בין האירועים היפים שקיימנו באותה שנה, אני זוכר את אירוע הפתיחה של
אירועי חג המשק – מופע של יעל לוי. באירוע המרכזי, כעבור שבוע בחדר האוכל, דקל,
לבוש בגופיה דקיקה חצי שקופה כמוה, חיקה אותה בתזמורת בצורת.
המקום היה הצלחה גדולה, והחלו לעלות רעיונות להפוך אותו למשהו קבוע
יותר. יש לציין, שעד הקמת המועדון, היו לנו מספר מועדונים זמניים (במקלט של
התיירות - היכן שהיום נמצא "הבזיליקום", בגן גורים טרם פתיחתו ובקומה
השניה של הבית הראשון באשכול הראשון), אך הם לא היו מוצלחים, הציבור הצביע ברגלים,
ולא היה לנו מקום מפגש איכותי.
ב-1987, אחד הנושאים הראשונים בהם טיפלתי כמזכיר, היה מציאת פתרון
לבעיה, יחד עם אפרת, רכזת התרבות.
מן הדיון הזה עלה הרעיון לפתוח פאב, או כפי שכינינו זאת "דיסקו-באר".
איפה? בזיתיה. וכך היה. המקום הוכשר – כשחציו היה פאב וחציו אולם ריקודים. אודי
ניגר, והפאב החל לפעול. איזה שם ניתן למקום? "הגורן", כאמור לא תפס,
ובלאו הכי עברנו מקש לעץ. השם שנבחר היה "זיתיקלאב" – מועדון הזיתיה.
עלעלתי, בעבור המאמר הזה, במידפים ישנים, אך לא מצאתי פרסום של ההחלטה
ושל הפתיחה. האזכור הראשון הוא ממאמר סיכום תפקיד שכתבה אפרת, בפברואר 1988:
"ה'זיתיקלאב' שנפתח הוא דבר מבורך כשלעצמו, ועל זה כבר נתנו התודות לאנשים
שנתנו יד בבניה ובמאמץ... עכשיו צריך רק לדעת איך לנצל אותו, ושוב זקוקים לאנשים
שיפעילו, לאנשים שיתנו רעיונות לערבים או לפעילויות שאפשר לעשות שם. באופן כללי,
'הגורן' – במגמה להיפתח פעם בשבוע". ניתן להבחין בכך שטרם התעצב השם – באותה פסקה
כתבה אפרת "זיתיקלאב" ו"הגורן"...
לאחר סיום תפקידה של אפרת, במשך מספר חודשים לא היה רכז תרבות קבוע
(עד שאבישי זיו חזר מחצי שנת חופשה ונבחר לתפקיד). כפתרון ביניים פעלה ועדת
תרבות מצומצמת, ללא מרכז, בהרכב: סמודר, שגב ולאה (מ"כית של מחלקת
משק... היה פעם דבר כזה). בשבוע הראשון של פעילות הצוות, פרסמה הוועדה את תכניתה
במידף, ובין השאר נכתב: "הזיתיקלאב – הכוונה שישמש לדיסקו,
באר וערבים מסוימים המתאימים למקום. התכנית לפתוח את המקום בימי שישי בתור באר
דיסקו ב-22:30 או אחרי ערב התרבות במידה ויש. וכן בימי רביעי ב-21:00 למפגשים סביב
ערבי מוזיקה, תה, שיחה וכל רעיון טוב העולה על דעתו של מישהו. את האחריות על ערבי
אמצע השבוע לקחו על עצמם רוברט, אסנת ולאה וכבר ביום רביעי 9.3 יתקיים
המפגש הראשון. קוקי, חיימון ודרימר אחראים על הפעלת הבאר. נתן, פרגו
ודורי אחראים על הדיסקו והמוזיקה. ברצוננו להדגיש שבכל הקשור לזיתיקלאב בפרט
ולתרבות בכלל, אנו פתוחים, שמחים, רוצים, מצפים ומבקשים: רעיונות, הצעות, ביקורת
בונה ועניינית, התנדבות, יוזמה ובעיקר עשיה משותפת. חברים המעוניינים לחגוג אירוע
כלשהו ורוצים לשתף בשמחתם את כולנו, מוזמנים לעשות זאת בזיתיקלאב, ואנו מבטיחים
להם את העזרה הנדרשת".
איכשהו, באופן בלתי רשמי השם התגלגל ל"זיתיפאב" ומהר מאוד,
פשוט – "הפאב". שם שכן הפאב לאורך שנים רבות. בכל יום שישי, חברים רבים
ירדו (ברגל) לבלות בפאב. אגב, אז גם אני נהגתי לרדת לשם (אם כי שתיתי קולה...). לאחר
שנים, אט אט הפאב דעך, כיוון שלא היה צוות קבוע שטיפל בו, אלא בכל פעם צעירים
מהגרעין התורן עשו זאת ובאופן לא מקצועי (בעיקר מהבחינה הכלכלית) עד שהוא גווע.
לאחר השנים שהפאב פעל במקלט האשכול, אנו מחזירים עטרה ליושנה, חוזרים
ל"זיתיה".
בהצלחה לצוות הפאב ובילוי נעים למשתמשיו!
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
