הבלוג של אורי הייטנר

* האביב האוקראיני – המהפכה באוקראינה היא בשורה לעולם החופשי. שוחרי החירות בעולם סולידריים עם העם האוקראיני הנאבק על עצמאותו.

* בהנחה שהמהפכה אכן צלחה, היא תביא לידי ביטוי את רצון העם באוריינטציה של אוקראינה על המערב ולא על רוסיה. חולשתה ופייסנותה של ארה"ב בעידן אובמה וקרי מצד אחד, וכוחו, כוחניותו וחוכמתו של פוטין, מצד שני, הפכו את פוטין לאיש החזק בעולם. פוטין הוא הפטרון של איראן ושל סוריה, ועוצמתו מחזקת אותן. הפגיעה בעוצמתו של פוטין, כתוצאה מהמהפכה באוקראינה, היא בשורה טובה לעולם ולישראל.

פוטין רואה עצמו כשליט-על של אוקראינה. ממשל ינוקביץ' היה ממשלת בובות הכפופה לו. פוטין דחף לדיכוי אלים ואכזרי של ההתקוממות העממית באוקראינה. כפי שאנו רואים בסוריה, אין לו עכבות, בוודאי לא מוסריים. והוא טרם אמר את המילה האחרונה.

* האם הבא בתור הוא רודן ונצואלה, ניקולאס מדורו, תלמידו וממשיך דרכו של הרודן האנטישמי צ'אבס?

* או שמא הרודן האיסלמיסטי התורכי ארדואן?

* הקרן החדשה לישראל, או הקרן לישראל חדשה, היא גוף שסדר היום שלו, ברוב הנושאים, רחוק מאוד מהשקפת עולמי. לא אחת ביקרתי בחריפות את הקרן וארגונים שהיא מממנת, בעיקר על תרומתם לעלילת גולדסטון. חלק מן הארגונים הממומנים בידי הקרן, הם ממש גופים עוינים, שגורמים נזק רב למדינה. מצד שני, הקרן מממנת גם פעילויות חיוביות וארגונים חיוביים. למשל, המרכז לנפגעות אונס ופגיעה מינית, העושה מלאכת קודש, לא פחות. למשל, אחדים מארגוני ההתחדשות היהודית, הבונים את הקומה השניה של הציונות – התוכן התרבותי רוחני של ישראל, המעצב את דמותה כמדינה יהודית. כמו הרבה דברים בחיים, המציאות הרבה יותר מורכבת מתמונת השחור לבן שיש המנסים להציג.

לצערי, קיימת אווירה ותופעה של ציד מכשפות מקארתיסטי נגד הקרן החדשה. איני מדבר רק על צביעתה בצבע שחור בלבד, תוך שפיכת התינוק עם המים, אלא על תיאוריות קונספירציה, נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון. ברחבי הרשת מתרוצצות תיאוריות על "הקרן להחרבת ישראל" – קרן שרקמה מזימה להחרבתה של מדינת ישראל ולכן היא דוחפת ומממנת פעילויות שנועדו למוטט את יסודות המדינה ולהחריבהּ. ויש ממש אווירה של רדיפה כלפי כל מי שיש לו קשר לקרן או שמישהו הדביק לו קשר לרשת.

* חתן פרס נובל לכימיה פרופ' דן שכטמן, אדם המשמש כשגריר בלתי פורמלי של ישראל בעולם ומביא לנו כבוד רב, פטריוט שטובת המדינה היא נר לרגליו, הוא הקורבן האחרון של אותה רדיפה. יש או אין לו קשר זה או אחר עם הקרן או עם גוף הנתמך בידיה – מרגע שהציג את מועמדותו לנשיאות, ברחבי הרשת מתנהל קמפיין נגדו, על פיו הוא קשור לקרן, והוא מורץ מטעמה לנשיאות כחלק ממזימתה להחריב את המדינה.

זוהי תופעה מכוערת ומסוכנת, הראויה לכל לשון של גינוי.

* ומחר, אולי אפילו עוד היום, אמשיך לצאת נגד הקרן ופעולותיה. יש להבחין בין ביקורת עניינית לציד מכשפות.

* יש אנשים שאינם יכולים לכתוב את המילה "ימין", בלי להוסיף לידה את המילה "קיצוני". ויש מי שאינם מסוגלים לכתוב את המילה "שמאל", בלי להוסיף את המילה "קיצוני". אולם רוב הציבור סולד מקיצוניות, אינו שייך לאף צד קיצוני ואינו רואה בכל מי שדעתו שונה משלו כ"קיצוני", באופן אוטומטי. יש בישראל "שמאל" ו"ימין" קיצוניים ואף רדיקליים. למרבה הצער, השפעתם על השיח, בשל הבוטות והצעקנות שלהם, גדולה הרבה מעבר לכוחם האמִתי. פעמים רבות הם מצליחים לגרור את הרוב המתון להתיישר עם קו קיצוני, בשל הדיכוטומיה שהם יוצרים בין עמדתם הקיצונית, לבין העמדה האחרת, כאילו אין שום אפשרויות ביניים, כאילו אין דרכים שלישיות(ורביעיות וחמישיות), כאילו אין כל מורכבות בחיים. כך, למשל, בפרשת ורטה / סבח, השיח הציבורי התחלק כאילו נגזר עלינו לבחור בין ביריונית קטנה ומריונטה של איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי לבין משתמט מצה"ל ואיש "שמאל" רדיקאלי המפריע לנציג ישראלי הנואם בחו"ל בצרחות עידוד לאויב - "ויוה פלשתין" ורץ לספר לתלמידיו.  

אין חברה בלי שוליים ואין פוליטיקה ללא שוליים; השוליים הם לגיטימיים, וגם כשהם מעצבנים הם מאתגרים את המיינסטרים ומסמנים את גבולותיו. אולם שיח שבו השוליים הם הדומיננטיים, נותני הטון, הוא שיח הרסני ומסוכן לדמוקרטיה.

עלינו לעצב ולחזק את שביל הזהב, דרך המלך הציונית, הדמוקרטית והאחראית.

... ואולי מה שחסר כאן זה מרכז קיצוני.

* ח"כ חיליק בר עמד בראש משלחת של סטודנטים ישראליים שנפגשו עם אבו מאזן במוקטעה. עקרונית, אין בכך כל רע. למה לא? שיפגשו אתו ויציגו את עמדת ישראל, יציגו לו את השאלות הקשות, שיתעמתו עם טיעוניו. אדרבא, אירוע מתוקשר כזה, שכל התקשורת הבינלאומית נמצאת בו, הוא הזדמנות להביא לעולם את דברה של ישראל.

קראתי את האיגרת המשתפכת שכתב חיליק בר בעקבות האירוע. היה זה שיעור המבוא בקורס לאידיוטים שימושיים למתחילים. מבחינת בר, עצם הפגישה היא הישג אדיר, ולכן יש לצאת ממנה בהפגנת ההישג הגדול. איך עושים זאת? מוכיחים שהיא קידמה את השלום. איך? יוצאים ממנה עם דברי שלום של המארח. וכך, דברי החֲלָקות של אבו מאזן, שאין בהם שום תוכן של ממש, רק נימה חיובית ההפוכה לנימה של דבריו בפני בני עמו, היו לבשורת מתינות ושלום. כך הם הוצגו בתקשורת העולמית, ובר – נפעם ונרגש כילד מעצם העובדה שאירוע בראשותו זכה לסיקור בינלאומי, ציטט את הכותרות מכל העולם, והוסיף ברשעות שרק "חמאס" ו"ישראל היום" גינו אותו. כלומר – הוא, נציג "מפלגתו של יצחק רבין שנרצח על מזבח השלום" בלה בלה בלה ואבו מאזן הם מחנה השלום, בעוד "ישראל היום" עיתונו של נתניהו ו"חמאס" הם אויבי השלום.

ובינתיים, אבו מאזן הסרבן, המסרב להכיר בזכות קיומה של המדינה עמה הוא מנהל מו"מ ואינו מתפשר כהוא זה בשום נושא, זוכה למפגן יחסי ציבור חינם ממזכ"ל מפלגת האופוזיציה הראשית בישראל.

איזו עליבות נפש.

* כשקראתי את התשפוכת הזאת, עם גיוסו הבלתי נמנע של יצחק רבין, לא היה קשה לי לדמיין את תנועת היד המזלזלת של יצחק רבין ואת הבעת שאט הנפש על פניו, אילו קרא את הדברים. וזכרתי כמה ביטויים שהיו שגורים בפיו, כמו "כדורים נגד בחילה" ו"שקיות להקאה".

* רון וייס תמה מדוע הימין הקיצוני הסית נגד רצח רבין, לנוכח דבקותו של רבין בשלמות ירושלים רבתי בריבונות ישראל, בריבונות ישראל על בקעת הירדן "במובנה הרחב ביותר של המילה", כלשונו, בסיפוח גושי ההתיישבות כולל גוש קטיף לישראל וכמובן ללא "חילופי שטחים", בבניית מבשרת אדומים והר חומה וכד' ("שאלה", שנועדה להטיל ספק בעובדות).

התשובה לכך, רון וייס, היא שיש לך תמונת ראי ב"ימין". כמוך, אנשי "אף שעל". אנשים שאינם מסוגלים להבין מציאות מורכבת ואינם מכירים פתרונות מורכבים. אנשים שמכירים רק פתרונות שחור לבן. אצלכם, יש "השטחים", עם דגש על ה"א הידיעה. מחשבה על פשרה טריטוריאלית, נשגבת מבינתכם. אתם מכירים פתרון אחד, שביל עזים צר מאוד, וכל מי שאינו הולך בתלם הזה, הוא היפוכו. אנשי "אף שעל", המסרבים לסגת מאף שעל, ראו ברבין מי שאינו דוגל בעמדתם, כיוון שהוא הוביל דרך שהייתה מביאה לנסיגה ממרבית שטחי יש"ע, ולכן מבחינתם הוא היה "הצד השני". מבחינתם, אין הבדל בינך לביני, למשל, כי שנינו מוכנים לוויתורים טריטוריאליים. אנשי "אף שעל", המסרבים להשאיר אף שעל בידינו, כמוך, רואים בכל מי שעומד על דרישה טריטוריאלית כלשהי ביו"ש ובירושלים, את "הצד השני". מבחינתכם, אין הבדל בין אנשי א"י השלמה בכל מחיר לביני, למשל, כי שנינו מתנגדים לנסיגה מוחלטת.

זהו חוק הפנאטים השלובים. כיוון שרבין דגל בדרך מורכבת, אנשי "אף שעל" משני הצדדים, רואים בדרכו את הצד השני. אלא, שאחרי מותו, אתה ושכמותך בחרתם לשכתב את ההיסטוריה ולהציג אותו בדמותכם, כתואם יוסי ביילין. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

* עם זאת, חשוב להדגיש שמי שהתנגדו לרבין, ומי שמתנגדים לכל נסיגה, ותומכים בשלמות הארץ – אף שעמדתם שונה משלי, נוקטים דעה לגיטימית לחלוטין, ואין להציג כל התנגדות כהסתה. ההסתה נגד רבין הייתה בשוליים הפנאטיים, הקנאיים, ויש להבחין בין התנגדות דמוקרטית לגיטימית, שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה, לבין הסתה. מי שאינו יודע לעשות את האבחנה הזו, אין לו מושג מהי דמוקרטיה.

* בשבוע הבא תתארח בישראל קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. בשבוע שעבר אמור היה להתארח ראש ממשלת בריטניה קמרון, אך הביקור נדחה בשל פגעי מזג האוויר בארצו. שעה שמפחידים אותנו בחרם, צונאמי, "מדינה מצורעת" ושאר אגדות, כל מנהיגי העולם עולים לרגל לישראל כמעט מידי שבוע. אני עוד זוכר, שכל ביקור של שר חוץ בישראל היה אירוע היסטורי, שהאפיל על כל החדשות תקופה ארוכה. היום, ביקורים של ראשי מדינות בקושי זוכים לאזכור, מאחר וזו השגרה.

* לא ידוע לי האם מרקל תנאם בביקורה בכנסת. אני מקווה שכן, מאחר וראוי שראש מדינה המבקר בישראל, בוודאי מדינה חשובה כגרמניה, ינאם בכנסת. ומן הראוי, שראש מדינה הנואם בכנסת, ינאם בשפתו הלאומית. גם אם זו גרמנית.

אולם לא אתפלא אם משרד ראש הממשלה או משרד החוץ, יתחמקו מלהזמין את מרקל לנאום, ואולי היא עצמה תתחמק, אחרי המחזה הקרתני והאינפנטילי של "הבית היהודי" – השר הבכיר אך על פי התנהגותו – הבלתי בגיר, נפתלי בנט וחברי סיעתו, בעת נאומו של יו"ר הפרלמנט האירופי שולץ, ואחרי ההתפרעות של אחמד טיבי וחבריו בעת נאומו של ראש ממשלת קנדה. לא בטוח שאנו רוצים שוב את הבושה הזאת.

* מרקל כבר נאמה בכנסת, בביקורה לפני שנים אחדות בישראל. מספר ח"כים נעדרו מהאולם, כיוון שהנאום נישא בגרמנית. אני מכבד מאוד את בחירתם (אף שלא הייתי נוהג כמותם). הייתה זו התנהגות שונה לחלוטין מהמארב של ח"כי "הבית היהודי", שישבו באולם, האזינו לנאום בגרמנית, וברגע ששמעו דברים קשים (ואכן, היו אלה דברים קשים ובלתי נסבלים) לחצו על הכפתור והפעילו את המיצג, תוך רטינה על כך שהדברים נאמרו בגרמנית.

* אחת הטקטיקות במאבק החרדים למען המשך השתמטותם משירות בצה"ל, היא הפניית האצבע לעבר ערביי ישראל. שוויון בנטל? קודם תטפלו בערבים שאינם משרתים. התעלמות מהסיבות בעטיין מדינת ישראל בצדק פטרה את הערבים משירות היא כמובן היתממות. אך בהחלט, זהו נושא ראוי לדיון ציבורי. ולכן זאת הצעתי: קודם כל נבטיח שכל היהודים יתגייסו להגנה על המדינה היהודית ואז יהיה לנו קייס לבוא בתביעות למי שאינם יהודים.

* פרופ' שלמה אבינרי פרסם במוסף הספרותי של "הארץ" מאמר מרתק על אמרתו של היינריך היינה "במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם" – הרקע ההיסטורי והמחזה שבו נאמרו הדברים. איני יודע מה הסיבה לכך שאבינרי כתב זאת דווקא עתה ודווקא במוסף הספרותי של "הארץ", אבל אני זוכר היטב שהמוסף שימש לאחרונה במה לשירי שנאה נגד האשכנזים של המשורר רועי חסן, שבאחד מהם התפאר ששרף את ספריו של נתן זך האשכנזי.

* שמה של הדמות שלפיו הכניס היינה את המשפט המפורסם במחזהו "אלמנסור" הוא חסן. צירוף מקרים?

* סיוון רהב מאיר מלינה בטורה ב"ידיעות אחרונות", על העוול לזכרו של הרב עובדיה יוסף, שהיה איש הלכה ורציונליסט, שסלד ממיסטיקה וברכות, והנה אחרי מותו הוא מגויס לתופעות כאלו. גם בתו של הרב, עדינה בר שלום, יצאה בחריפות נגד התופעה. שתיהן צודקות. אלא שכדאי לזכור, שאף שהרב עובדיה עצמו התרחק מהתופעות הללו, הוא אפשר למפלגתו ש"ס להשתמש בקמעות וברב כדורי, ככלי אלקטורלי.

* ביד הלשון

צח"י הוא צוות חירום יישובי. הוא פועל ביישובים כפריים רבים, ומתמודד עם מצבי חירום ביטחוניים, אסונות, תאונות, פגעי טבע וכו'.

בשפה הבלתי פורמלית, התקבע המונח "צוות צח"י". "צוות צח"י התכנס"... "המועצה מזמנת את צוותי צח"י". כיוון שהצד"י של צח"י הוא ראש התיבה "צוות", כמובן שזו כפילות מיותרת, שמשמעותה "צוות צוות חירום יישובי".

אין זה מקרה יחיד, אלא תופעה, הנקראת ייתור – סמיכות, שבה הסומך הוא הנוטריקון (ראשי התיבות) והנסמך הוא המילה הראשונה בנוטריקון. כמובן שהנסמך הזה מיותר.  

התופעה מקובלת בעגה הצה"לית: טילי טק"א (טילי קרקע אוויר), לוחמת לש"ב (לוחמת שטח בנוי), אמצעי אמל"ח (אמצעי לחימה), פעילות פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ועוד.

דוגמה משעשעת היא סס"ל לבן. סס"ל הוא סרט סימון לבן, אך בצבא יש גם סס"ל צהוב...

ומן השפה הגששית מוכר הביטוי "ארה"ב הברית". ולמה לא ארצות ארה"ב?

* "חדשות בן עזר"