הבלוג של אורי הייטנר

שוטרי משטרת התנועה מבחינים בנהג מזגזג, מתעלם מהנעשה בכביש ומסכן את עצמו ואת הנוסעים האחרים בכביש. הם דולקים אחרי הרכב, ולהפתעתם הם רואים את הנהג נוהג כשספר גמרא מונח על ההגה ותוך כדי נהיגה הוא מעמיק בו.

מיד נשלל רישיונו של הנהג ומוגש נגדו כתב אישום. האם ניתן לומר על כך, שבמדינת היהודים מגישים כתב אישום על לימוד תורה?

זאת הלוגיקה של הטיעון הדמגוגי לפיו על פי חוק הגיוס "לימוד תורה הוא עבירה פלילית". שקר וכזב. העבירה היא עריקה מצה"ל. וכשם אי אפשר לקבל נהיגה פרועה באצטלה של לימוד תורה, כך אין לקבל עריקה והשתמטות באצטלה של לימוד תורה. יש לדחות על הסף את הטיעונים הדמגוגיים הללו.

לימוד תורה הוא ערך יהודי חשוב ביותר. הוא ליבת התרבות שלנו. על מדינת ישראל, כמדינה יהודית, להכיר בחשיבות ערך לימוד התורה, להגביר את לימוד התורה – על שבעים פניה ושלל גווניה ופרשנויותיה, במערכת החינוך. על המדינה להגביר את מימון ההשכלה התורנית הגבוהה, על כל זרמיה.

אולם לימוד תורה אינו תחליף לדרך ארץ, אינו תחליף לקיום מצוות, אינו תחליף לערבות ההדדית היהודית - "כל ישראל ערבין זה בזה", אינו תחליף למלחמת מצווה על קיום העם היהודי ומדינת היהודים (ולפי התורה למלחמת מצווה יוצאים גם חתן מחדרו וכלה מחופתה), אינו תחליף להגנה על אזרחי ישראל ואינו מכשיר פיקוח נפש. לימוד תורה המביא להשתמטות הוא נְבָלָה ברשות התורה, חילול השם שאין כדוגמתו.

"צה"ל יכול להסתדר בלי החרדים, יש לו עודף חיילים", אני שומע את אחד הטיעונים בזכות ההשתמטות. אם יש לצה"ל עודף חיילים – אדרבא, שכל הצעירים ייגשו לגיוס, וצה"ל יפטור על פי שיקוליו המקצועיים את הפחות טובים. מי שיתאים פחות לשרת את המדינה בצבא, ימיר את הגיוס לצה"ל בשירות לאומי משמעותי חלופי.

איני אוהב את הדיבור על "שוויון בנטל". בעיניי, הגנת המולדת אינה נטל, אלא זכות גדולה. אותי מטרידה העובדה ששבט שלם בעם ישראל, מרשה לעצמו לפטור את עצמו מההגנה על קיום המדינה, שבזכותה הוא הגיע לשגשוג שלא היה לו כמותו ולא יכול היה לחלום על שכמותו. אותי מכעיסה העובדה, שהשתמטות זו נעשית בשם תורת ישראל, כביכול.

חוק הגיוס החדש אינו מושלם. החוק הראוי הוא פשוט מאוד – חובת גיוס מלאה לכל. אולם אי אפשר לתקן עיוות בן 66 שנים, הדורש מהפך תרבותי של מגזר שלם, באבחת חרב. לכן, החוק הוא מתון מאוד, שקול מאוד, פשרני מאוד, הולך דרך ארוכה לעבר החרדים, מתוך הכרה במציאות. אולם הוא מנסה ליצור מציאות שתביא לשינוי הדרגתי של העיוות. כוונת החוק לאפשר לאלפי חרדים לצאת לעבודה, מתוך הנחה שהדבר יביא לישראליזציה של החלקים הפרגמטיים במגזר, מה שיביא לגיוס חלקי, הולך וגובר, בהתאם למכסות המצומצמות יחסית שידרשו בעוד ארבע שנים.

על אף עמדתי העקרונית החד משמעית, אני תומך בחוק הפשרני הזה, כיוון שאיני מאמין במהפכות חברתיות, אלא בתהליכים חברתיים אבולוציוניים. אולם אם יש מקום לביקורת על החוק, הוא על פשרנותו, בוודאי לא על "קיצוניותו".

השיח רם הווליום אודות "הסנקציות הפליליות" הוא שיח שווא, שנועד לשרת את המטרות הפוליטיות של המפלגות החרדיות – הסתה נגד החוק, ושל יאיר לפיד ו"יש עתיד" – עמעום ויתוריהם מרחיקי הלכת, בפשרת חוק הגיוס. האמת היא שלא הוחלט להחיל סנקציות פליליות על חרדים שאינם מתגייסים, אלא פשוט - מי שיערוק מצה"ל בעוד ארבע שנים, על פי החוק החדש, יישפט כמו כל עריק אחר.

הדבר שציער אותי יותר מכל בהפגנת המשתמטים, היה קריאתם של כמה מרבני הזרם החרד"לי בציונות הדתית להשתתף בהפגנה. הציונות הדתית חרטה על דגלה מעורבות עמוקה בעם ישראל, במדינת ישראל, בחברה הישראלית, בצה"ל. הציונות הדתית היא אנטיתזה לחרדוּת, שדִגְלה הוא התבדלות מכלל ישראל, ממדינת ישראל, מהחברה הישראלית, מה שבא לידי ביטוי בהשתמטות מצה"ל. קריאת רבנים מתוך הציונות הדתית, לקחת חלק בהפגנה של מי שמכנים את השירות בצה"ל "גזירת שמד"; בהפגנה שמעל במתה נקראים הצעירים החרדים לסרב לצווי הגיוס, היא פשיטת רגל ערכית ומוסרית. 

* "שישי בגולן"