בכל
שחרית
יש
טל לרועדים
ואור
לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פלא.
נתן
יונתן, "בכל מקום"
לפני 17 שנים (24.1.97), בהיותי מזכיר
ורכז תרבות, הזמנתי את נתן יונתן לערב באורטל, בו יקרא משיריו, יספר על עצמו ועל
שיריו. משהתקרב הערב, עלה רעיון – לשדרג אותו. לצרף גם שירה משיריו המולחנים. אירית
ישראלי – באותם ימים חברת אורטל, אמא של תובל ושקד יעקב, שהיא בתו של שמעון
ישראלי, מוסיקאית והמנהלת המוסיקלית של חבורת הזמר "קול ברמה"
[הפרטים – למען הדור שלא ידע את...], עבדה עם הרכב מתוך החבורה על מספר שירים,
ושירים נוספים הושרו בציבור. נתן יונתן, עמו התייעצתי, ברך על השינוי ולא היה לו
עניין להיות מעורב בבחירת השירים. "תבחרו מה שתבחרו ואני אשלב את השירים
בערב".
וכך היה. הערב לא משך קהל רב, אך היה
ערב תרבותי ברמה גבוהה ביותר, וכל המשתתפים בו נהנו מאוד. נתן יונתן היה מרתק, העיבודים
של אירית לשירים היו יפים וכך גם שירת החבורה והשירה בציבור.
אחד השירים ששרנו, היה "דוגית
נוסעת". כשסיימנו את השיר, נתן יונתן הפתיע אותנו. הוא סיפר שכתב שיר חדש,
מעין שיר המשך ל"דוגית נוסעת", 50 שנה אחרי. השיר טרם פורסם, והוא קורא
אותו לראשונה אצלנו, באורטל. ההתרגשות, שלו ושלנו, הייתה גדולה מאוד. השיר יפה
מאוד ומרגש. ככל הידוע לי, עד היום השיר טרם פורסם (אני פרסמתי אותו במידף לאחר
מותו של יונתן).
ורדינה שנורמן ז"ל, חברת קיבוץ מרום גולן, אוהבת ספר ואוהבת זמר, חברת חבורת
הזמר שהשתתפה בערב, ניגשה אל נתן אחרי הערב וביקשה ממנו את מילות השיר.
ואותה דוגית
נוסעת / נתן יונתן
אותה דוגית עוד נוסעת וחוזרת אל קו-החוף
והילד, עגום-עיניים, אך הפעם עיניו בוכות.
לבקש מחילה רציתי, מבלי דעת ממי, על מה,
אבל הוא, מנער בעצב תלתליו, בשתיקה חכמה,
ונשאר בין חלום לקצף, כציור שדהה מזמן.
ואני שתמיד זריתי אנחתי בין חולות לים
אתפלל גם בגיא-צלמוות, כי הילד עודנו שם,
וכל-עוד הפעוט פוסע, כמו אז, על-החוף, דוּמָם,
כל חיי נמלאים לפתע רחש-ים ושמחת-עולם
ופרושים עליהם עם ערב, השמים וכל צבאם.
מלחי-הדוגית ישנים, כבר, כמעט חמישים שנה.
אם יקיצו פתאום, כמו חוני, יגלו אותה תמונה:
הזרות, הפליאה, הנכר, בשביל זה כדאי להקיץ משינה?
אולי כן, כתמונה אילמת, אך זוכרת כל-מה שהיה.
שם ילבין המפרש באופק ותדאה אצולת – הים.
ואנחנו, לאן דאינו? מה טעינו, היכן ננחת?
מי יצרור את עפר רגלינו, בלכתנו מכאן לעד?
אל החוף, עד כיליון הנפש
bon voyageובמועל יד
לדוגית הקטנה, לילד,
לשירים שנותרו לבד.
****
השבוע מלא עשור למותו של נתן יונתן.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
