הבלוג של אורי הייטנר

במאמרי "שלושה חודשים במוצב 'גפן'", במידף שעבר, שבו סיפרתי על אותם שלושה חודשים קשים בלבנון, לפני 31 שנה, תיארתי שורה של מעגלים הקשורים לסיפור, שנסגרו. אנשים שהכרתי, ולפתע נודע לי שהם קרובי משפחותיהם של החללים. אנשים מעברי, שבמפתיע פגשתי שם, בלבנון. אנשים שהכרתי בחיים האזרחיים, ובמקרה מצאנו ששירתנו יחד באותה תקופה, באותה גזרה. וגם המאמר שפרסמתי במידף סגר מעגלים כאלו.

בעקבות פרסום המאמר בדף הפייסבוק שלי, יצר אתי קשר תושב הגולן, שאני מכיר אותו שנים רבות, ולא הייתי מודע לכך שהוא היה חייל בגדוד שלנו, בפלוגה ששכלה שנים מחבריה. הוא סיפר לי שמאז אותו קו בלבנון – התקופה הקשה בחייו, אין יום שאין הוא נזכר באותם ימים.

במאמר, סיפרתי על תא"ל אמנון אשכול, מפקד הנח"ל, שהרבה לבקר אותנו במוצב. באחד הלילות, הוא חבר לחפ"ק של סיירת מטכ"ל שהתמקם במוצב, בשעה שלוחמי היחידה היו בביצוע כלשהו בגזרה. אחד הלוחמים היה בנו.

בעקבות המאמר התברר שהבן הוא לא אחר מאשר נבות. נבות זוכר את האירוע, אולם מאביו לא שמע מילה על כך שבילה בחפ"ק כל אותו הלילה.

עוד מעגל נסגר / עוד גלגל עצר / הלילה בא / עוד מסך ירד / וכוכב אחד / מגיח ממרומיו. ... הכל גלוי ונעלם. (יעקב גלעד).

* מידף - עלון קיבוץ אורטל