הבלוג של אורי הייטנר

חלום בלהות חלמתי. ובחלומי, ארגון פשע השתלט על מדינת ישראל. לתפקיד הנשיא מונה אנס סדרתי. לתפקיד ראש הממשלה מונה מקבל שוחד. לתפקיד המשנה לראש הממשלה ושר המשפטים מונה עבריין מין. לתפקיד שר האוצר מונה גנב. לתפקיד השר לביטחון פנים מונה אדם שהעיד עדות שקר. לרמטכ"ל מונה... טוב, זה רק לכאורה. ולרב הראשי... לכאורה...

התעוררתי שטוף זיעה, ונרגעתי. לא. במדינת ישראל? לא יעלה על הדעת.

ובכן, ארגון פשע לא השתלט על מדינת ישראל. ובכל זאת, נשיא, ראש ממשלה, שר אוצר עבריינים, עבריינים קשים... זה לא עניין של מה בכך. האם ישראל היא מדינה מושחתת?

הדוגמאות שהצגתי, אינם מאפשרים לדחות על הסף את הטענה הזאת. אך זה רק צד אחד של המטבע. צדו השני של המטבע, הוא אופן ההתמודדות של החברה הישראלית עם התופעה.

שחיתות היא רקב. כאשר הרקב פשה בחברה והרקיב אותה מן היסוד, קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם התופעה. אין כוחות התנגדות. אצלנו, יש לציין, המצב רחוק מאוד מן התיאור הזה.

כאשר ראש הממשלה, אף שהיה חמוש בסוללה של הטובים בפרקליטי הצמרת ובסוללה של יחצ"נים ודוברים, נחקר כאחד האדם, הואשם כאחד האדם, הורשע כאחד האדם וירצה את העונש הראוי לפשעיו – זוהי הוכחה לכוח ההתנגדות של החברה הישראלית, הנחושה לבער את נגע השחיתות. כאשר האנס הסדרתי שטימא את בית הנשיא, מרצה מאסר ממושך ללא כל פריבילגיה בגין התפקיד הממלכתי הרם בו כיהן, אף שגם הוא היה מזוין בסוללה דומה, שעבדה שעות נוספות בהכפשות והשמצות חסרות בושה של קורבנותיו, אף זו הוכחה לכוח ההתנגדות של החברה הישראלית.

אולם אין זה מאבק קל. כאשר עיתון גדול וחשוב כ"ידיעות אחרונות" והאתר שלו ynet מלווה את הפרשה כעיתון הבית של אולמרט, זהו כוח שלילי, המחזק את הצד הלא נכון במאבק על השחיתות.

כאשר הפושע אריה דרעי, בן דמותו של אולמרט, חוזר להיות ראש מפלגה בישראל והמערכת הפוליטית והתקשורתית מקבלת זאת כמובן מאליו, בטענה שהאיש "החזיר את חובו לחברה" ועכשיו הוא כשר וטהור, זהו דווקא סימן לריקבון חברתי. הרי על פי אותה אמת מידה, השופט דן כהן, שהורשע אף הוא בנטילת שוחד, יוכל לחזור לכס המשפט למחרת ריצוי עונשו, הרי הוא החזיר את חובו לחברה.

גם גורמי אכיפת החוק לא תמיד נחושים במאבקם בשחיתות. איני שותף להתפעלות מן ההישג הגדול, כביכול, שבעסקת הטיעון עם ראש עיריית בת ים לשעבר, שלומי לחיאני. הטענה, שעצם הודאתו בעבירות מסוימות, בניגוד להכחשותיו הנמרצות עד כה, היא הישג גדול, אינה נכונה. אם האיש לקח שוחד, וייענש על עבירה פחותה באופן משמעותי, זו אינה נחישות במאבק בשחיתות. למיטב הכרתי, אין מקום לעסקאות טיעון עם נבחרי ציבור. האינטרס הציבורי מחייב נחישות למצות את ההליכים ולהגיע לחקר האמת. הנה, בן כספית, מבכירי העיתונאים בישראל, כותב בעקבות עסקת הטיעון, שההר הוליד עכבר, והנה הוכח שבמקום להיאבק בדקירות במועדונים המשטרה מכלה את כוחותיה בחיטוט קדחתני שנועד להרשיע אישי ציבור, ומה יוצא מכך בסוף? איזו עבירה אמורפית של הפרת אמונים... בן כספית הוא משפיען, הוא מעצב דעת קהל. ציבור רחב קורא את הדברים, וחלקו לפחות סבור ש... יש משהו בזה. טענות כאלו מחלחלות, מכרסמות. כאשר קהות שיניו של כלב השמירה של הדמוקרטיה, זו בעיה. עסקאות טיעון עם אישי ציבור, מסייעות לכך.

דרושה נחישות במאבק בשחיתות, כדי שישראל לא תדרדר ולא תהיה מדינה מושחתת. לכן, השופט דוד רוזן, שהרשיע את אולמרט ושותפיו וגזר את דינם במלוא החומרה, והביע בצורה הברורה ביותר את שאט הנפש ממעשיהם תרם למלחמה בשחיתות תרומה שלא תסולא בפז. דוד רוזן הוא גיבור לאומי.

* "ישראל היום"