במקום הזה / דני ליטני
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 19.5.14
לפני שבועיים נפרדנו מאסי דיין, מעמודי התווך של הקולנוע הישראלי.
רבות דובר על האיש המורכב והמסובך הזה. על הגאוניות שנשקה לטירוף
וליצר ההרס העצמי. על היצירתיות והמקוריות שנגעו בדיכאון, במחלות הנפש
ובהתמכרויות. על הצל הכבד שהטיל עליו אביו משה דיין וההשתייכות לאצולה הדיינית. על
סיפור חייו הבלתי שגרתי.
מכל יצירתו, אני אוהב במיוחד את הקומדיה הנפלאה "גבעת חלפון אינה
עונה". לעולם איני שבע מלחזות שוב בסרט ולדקלם אותו עם השחקנים. לאחר מותו של
אסי דיין, פרסמתי בפינתי "ביד הלשון" בעיתון האינטרנטי "חדשות בן
עזר" את לקסיקון ה"חלפונית", שפע הביטויים וצירופי הלשון בסרט,
שחלקן התאזרחו בשפה העברית. המקוריות, היצירתיות, ההומור והכישרון הוורבאלי של
דיין, שבאים לידי ביטוי בשפה החלפונית, הם הנאה צרופה לקורא ולצופה בסרט. הסרט
"גבעת חלפון" הניב שני שירים, שאסי דיין כתב את מילותיהן ונפתלי אלטר
הלחין – "גבעת חלפון אינה עונה" ו"תן לשים ת'ראש על דיונה".
השיר שנשמע היום הוא מסרט אחר של דיין, שונה לגמרי, דרמה אפוקליפטית
קשה ומייאשת, "החיים על פי אגפא". הסרט, שעלה לאקרנים ב-1992, בצבעי
שחור לבן, תיאר באמצעות לילה אחד בפאב "ברבי", שקיבל את שמו משם החיבה
של בית החולים לחולי נפש "אברבנאל" בו אושפז אסי דיין אי אלו פעמים, את
החברה הישראלית החולה, המשוסעת, הרוויה בשנאה. הלילה מסתיים בטבח המוני, המדמה
מלחמת אזרחים הרסנית, שעלולה לשים קץ למדינת ישראל. צפיתי בסרט בזמנו, הוא היה קשה
מאוד בעבורי, ודאי שלא הזדהיתי עם מסריו ועם תמונת המציאות הקיצונית שהוא צייר, אך
זמן רב אחר כך המחשבות אודותיו לא חדלו להטריד אותי, מה שמעיד על יצירה אמנותית
מוצלחת. ואכן, מן הבחינה האמנותית, אין ספק שהסרט – התסריט, הבימוי והמשחק, הוא
הישג אמנותי מרשים מאוד. הסרט הזה הוא שהפך את אסי דיין, מדמות שולית בעיני
הביקורת והאקדמיה, לדמות מוערכת כאחד מיוצרי הקולנוע החשובים בישראל. הסרט זכה
לתשעה פרסי האוסקר הישראלי, לשבחים רבים של הביקורת ולאהדת הקהל שצפה בו בהמוניו.
דני ליטני שיחק בסרט כפסנתרן – זמר הבית ב"ברבי". הוא שר
כמה משיריו הידועים ולצדם את השיר של הסרט, אותו כתב אסי דיין והלחין נפתלי אלטר,
"במקום הזה".
השיר מעביר את תחושת
האפוקליפסה וחוסר האונים של הסרט. "ושקט ברעש הזה, וכולם על הקצה, מחכים
שמשהו יקרה, בזמן ההולך וכלה".
הלכתי והלכתי
ולאן שלא הגעתי
לא באתי
לא באתי
ואני נשאר במקום הזה
עם הבלוק והפסנתר והקפה
כולם עוברים פה במקרה
כמו ספור קצר או מונולוג במחזה
ושקט ברעש הזה
וכלם על הקצה
מחכים שמשהו יקרה
בזמן ההולך וכלה
ביופי בין הבלוק והקפה
ואיך שלא יהיה
ואיך שלא יהיה
לא...
לא יהיה
הלכתי והלכתי
ולאן שלא הגעתי
לא באתי
לא באתי
ואיך שלא יהיה...
הלכתי והלכתי
ולאן שלא הגעתי
לא באתי,
לא באתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
