הבלוג של אורי הייטנר

* אולמרט ודרעי קורצו מאותו חומר. מוכשרים וחכמים, בעלי כושר מנהיגות ויכולת ביצוע מרשימים, השמים היו הגבול בעבורם, אולם אופיים המושחת הרס אותם. שני עבריינים מושחתים, שנטלו שוחד, מתוך אמונה יהירה שלעולם חוסן, שהם לא יתפסו. בשני המקרים, שלטון החוק היה חזק יותר. שניהם הורשעו ונענשו.

* תגובת חבורותיהם של דרעי ושל אולמרט אף היא זהה – סירוב לקבל את הכרעת הדין, דבקות באיש שלהם ש"הוא זכאי" ומסע הסתה נגד השופטים.

על קמפיין "הוא זכאי" של דרעי, נאמר שזהו ביטוי לניכור של קבוצה מודרת כלפי החברה, כלפי הממסד, כלפי בית המשפט. אולם המיליה של אולמרט הוא הצנטרום של הפילה של הממסד הישראלי; ממסד ההון, העיתון והשלטון. והנה, מתברר שמדובר באליטה מנוּוֶנֶת, רקובה ומושחתת. וכשהיא חשה מאוימת, היא בועטת, בשיטות שכמו מתעקשות להוכיח את צדקת הסיסמה "הון – שלטון - עולם תחתון". מסע ההכפשה נגד השופט רוזן, היא התנהגות עבריינית מובהקת; המשך ישיר להצעה שאי אפשר לסרב לה שהציע חברו של אולמרט, אמנון דנקנר, לפרקליט המדינה לשעבר משה לדור – להתאבד. מסע ההכפשה נגד השופט נועד להלך אימים לא רק עליו, אלא גם על שופטים אחרים, ובעיקר על שופטי בית המשפט העליון שידונו בערעור.

ההתגייסות של "ידיעות אחרונות", YNET, "מעריב" החדש והערוץ השני למען אולמרט, היא חרפה לתקשורת הישראלית, המתייצבת ברובה לצד הפשע והשחיתות, נגד שלטון החוק וטוהר המידות בישראל.

* "מוסר של גנבים" הוא קוד התנהגות עברייני, קוד של מותר ואסור, השונה לחלוטין מן הקוד המקובל בחברה נורמטיבית. בעולם הפשע, התחתית של התחתית, הפשע הנורא ביותר, הוא הלשנה. מי שמלשין למשטרה הוא היצור הנתעב והבזוי ביותר. במוסר של גנבים, שולה זקן הייתה גבר גבר, כל עוד שכבה על הגדר למען הבוס הגדול, חיפתה עליו, הסתירה את פשעיו. ברגע שהחלה לספר את מעלליו (אחרי שבגד בה ביהירותו, בזחיחותו, ב"אני ואפסי עוד" שלו), היא הפכה לתת אדם. שום עדות אופי לא תסייע לה בבית דין השדה של העולם התחתון; לא יעזרו לה עשרות שנים כשפחה חרופה של הבוס, כפי שלא עזרו לטלנסקי ולדכנר, שלאורך שנים שימנו אותו, מימנו אותו, את מעלליו, את שחיתויותיו, את פשעיו.

* תופעת מכבי ת"א בכדורסל, אינה אהובה עליי, בלשון המעטה. זוהי תופעה של טייקוניזם ספורטיבי. או בעצם, טייקוניזם בלתי ספורטיבי, כיוון שיש סתירה מובנית בין טייקוניזם לספורט. מהו טייקוניזם? קפיטליזם חזירי, להבדיל מקפיטליזם נאור. קפיטליזם נאור מבוסס על תחרות חופשית והוגנת, על בסיס כללי משחק הוגנים. בטייקוניזם אין כללי משחק, אלא חוקי ג'ונגל, שבהם החזק טורף את החלשים.

מכבי ת"א היא טייקון. בעל הון חזק, שבאמצעות ההון, יצר מונופול בכדורסל הישראלי. הוא רוכש כמעט כל שחקן טוב בקבוצה מתחרה ועושה כל מה שאפשר כדי שלא לאפשר תחרות הוגנת, שעלולה לאיים על המונופול שלו.

בנוסף לכך, אני רחוק מלהתלהב מלגיון הזרים המרכיב את הקבוצה, במקום לתת ביטוי אמתי ומקדם לשחקנים ישראליים, תוך הסתייעות בשחקני חיזוק זרים.

* אם הדברים נראים כעוד יציאה נגד זכיית מכבי בגביע ועוד הבעת צער על הצלחתה, כמו כמה אמירות שנשמעו בימים האחרונים... אז זהו, שלא.

כאשר אני מניח את ביקורתי על מכבי ת"א על כף המאזנים, ועל הכף השניה את האינסטינקט הפטריוטי, הפטריוטיות מטה את הכף.

בכל התמודדות ותחרות בין קבוצה ישראלית לקבוצה לא ישראלית, בכל תחום בחיים, בכל ענף בספורט, בכל מקום ובכל מצב, אני תומך בכל לבי בקבוצה הישראלית. איני יכול אחרת, וטוב לי בכך. ילדיי, האוהדים את הפועל ת"א, אינם מסוגלים לפרגן למכבי, ואני מצר על כך. אני תמיד מפרגן לכל קבוצה ישראלית.

מה ישראלי במכבי? זו קבוצה ישראלית, בבעלות ישראלית, עם מאמן ישראלי – שעלה לישראל ולכדורסל הישראלי, עם עוזרי מאמן ישראלים, עם שחקנים ישראלים (מעט מדי, לצערי) ועם רבבות אוהדים ישראלים, בהם 10,000 אוהדים שהציפו את מילאנו. הקבוצה היא נציגת ישראל, הנושאת שם ישראל שורשי, המייצגת את מדינת ישראל, ומביאה לישראל ולספורט הישראלי כבוד רב. כישראלי אני שמח על ניצחונה, על אף ביקורתי עליה.

* ובכלל, התופעה של שנאת קבוצות יריב, היא תופעה שלילית ביותר, המתדרדרת לא אחת לאלימות מילולית ואף פיסית. יש להציב מול התופעה הזאת אלטרנטיבה - ליצור נורמה חלופית, ש"זה רק ספורט". נורמה שבה אני אוהד קבוצה, שמח לניצחונותיה, עצוב על הפסדיה, לא לוקח את זה יותר מדי ללב כי זה לא באמת כל כך חשוב, לא שונא אף קבוצה אחרת, מפרגן לקבוצות אחרות כאשר הן משחקות נגד קבוצות אחרות. ככה החיים שלנו יהיו טובים יותר.

* החיטוט אחרי כתמים בעברם של המועמדים לנשיאות מכוער, וממאיס את המשרה הרמה על האזרחים. ובכל זאת... איזה ביזיון לאומי היה נמנע, אילו נעשה חיטוט כזה בטרם האנס הסדרתי קצב נבחר לנשיא.

* אם דוד לוי יציג את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה, יהיה סוף סוף מועמד ראוי, שיוכל להחזיר את תפקיד הנשיא למעמדו הרם כסמל הממלכתיות, ולתקן את מה שקלקלו הנשיאים האחרונים. למרבה הצער, אי אפשר לומר זאת על אף מועמד אחר.

* אני מתחיל להריח את הסירחון של תאוריות הקונספירציה על רצח רבין, בניסיונות להמציא תאוריית קונספירציה דומה על פשעי השנאה.

* אני לא מבין מה רוצים ממבצעי הלינץ' נוסח קו-קלוקס-קלאן בערבי העובד בחנות בירושלים. זה בסך הכל "גרפיטי"...

* אני זוכר מדורת ל"ג בעומר בילדותי המוקדמת, שבה שרפנו בובה של נאצר, הרודן המצרי. במבט לאחור, איני אוהב זאת. יש לכבד את האויב, ואין מקום לביטויי שנאה כזאת. אך בכל זאת, מדובר באויב, אויב קשה ומר. והנה, השבוע הוצתה במדורה של חרדים בובה של שר האוצר יאיר לפיד. מעבר לשאלה האם ראוי לבטא יחס כזה לאויב, הדבר החמור ביותר הוא ההתייחסות ליריב פוליטי כיאיר לפיד כאל אויב. וכל זאת למה? כי הוא מייצג בעיניהם את הישראליות, ובעיקר את התביעה שהציבור הישראלי מציג לחרדים, כפי שהוא מציג לעצמו – להיות שותפים בהגנה על קיום המדינה וחיי אזרחיה; ליטול חלק בערבות ההדדית המינימלית הזאת. ובעצם, אין תביעה כזו, כיוון שמעבר לסיסמה "שוויון בנטל" (שאינה אהובה עליי, כיוון שאני רואה בשירות זכות גדולה ולא נטל, ועל כך אני מחנך את ילדיי), מה שבאמת נדרש מהחרדים הוא הרבה הרבה פחות ממה שאנו דורשים מעצמנו. אך די בכך, כדי שהעיתונות החרדית תסית באלימות מילולית נוראה כלפי המדינה ומוסדותיה ובעיקר כלפי יאיר לפיד – שפע מאמרים נוטפי ארס, שהשיקוף שלהם בשטח הוא המיצג האלים והמבחיל של הצתת בובתו. 

* ביד הלשון

במאמר שכתבתי לאחרונה, השתמשתי בביטוי "ניער את חוצנו" ושני קוראים פנו אליי בשאלה מה פירוש הביטוי.

אז קודם כל ... לא, זה לא מה שחשבתם.

משמעות הביטוי הוא להתבדל ולהתנתק באופן מוחלט וגלוי ממשהו או ממישהו.

המקור הוא מקראי: "גַּם-חָצְנִי נָעַרְתִּי, וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת-כָּל-הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ, וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר, וָרֵק; וַיֹּאמְרוּ כָל-הַקָּהָל אָמֵן, וַיְהַלְלוּ אֶת-יְהוָה, וַיַּעַשׂ הָעָם, כַּדָּבָר הַזֶּה" (נחמיה ה', י"ג).

החוצן הוא כנף הבגד. ניעור החוצן, הוא הפעולה של השלכת גרגרי החיטה בעת הזריעה. האיכר אוסף גרגרים בכנף בגדו וזורה אותם, עד שלא נשאר בידיו ולו גרגר אחד. כך, באופן ציורי, הביטוי מתאר את ההתנתקות מאדם, מקבוצה או מתופעה, כאותה פעולה של השלכת הגרגרים ממני והלאה. 

* "חדשות בן עזר"