ב-23 בינואר 1904, חצי שנה טרם מותו, כשהוא כבר חולה ועייף, נפגש הרצל,
מחולל הציונות, עם האפיפיור פיוס ה-10, בניסיון לרתום אותו לתמוך בציונות. הרצל,
ששלט בשפות רבות, שוחח עם האפיפיור בשפתו, איטלקית.
תגובתו של האפיפיור הייתה נחרצת – שלילה מוחלטת. שלילה מוחלטת, לא רק של
רעיון המדינה היהודית, לא כל שכן בארץ ישראל, אלא של עצם ההכרה בעם יהודי.
"אין אנו יכולים להשלים עם התנועה הציונית", פסק האפיפיור.
"היהודים לא הכירו באדוננו, ולכן איננו יכולים להכיר בעם היהודי".
אולם בנדיבותו הרבה, לצד התנגדותו להכרה בעם היהודי, הוא לא שלל עליית
יהודים לא"י. אדרבא, "אנחנו מתפללים לשלומם של היהודים. הלוואי ויאיר
האור בלבם... וכאשר יבואו להתיישב בארץ ישראל, נכין אנו כנסיות וכמרים להטביל את
כולם".
110 שנים מאוחר יותר, יערוך השבוע האפיפיור פרנציסקוס ביקור ממלכתי
בישראל, מדינת הלאום היהודית, ובבירתה ירושלים. אותה ירושלים עליה אמר האפיפיור
פיוס ה-10 להרצל: "ירושלים לא תחזור לידי היהודים. היהודים כפרו בישו ועומדים
בסירובם להכיר באלוהותו".
במסגרת ביקורו בישראל, ייפגש האפיפיור עם כל סמלי הריבונות – עם נשיא
מדינת ישראל, עם ראש ממשלת ישראל, עם הרבנים הראשיים לישראל. הוא יבקר בכותל
וב"יד ושם". אולם בעיניי, מן הבחינה הסמלית, גולת הכותרת תהיה עלייתו של
האפיפיור להר הרצל. זו סגירת מעגל, שמשמעותה אחת – ניצחון הציונות.
תהליך ההכרה של הוותיקן בישראל לא היה מהיר וחד. אבן דרך בתהליך, הייתה
ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בישראל לפני חמישים שנה, ב-1964. ביקורו, שנמשך
11 שעות בלבד, היה מעין תחילתה של הכרה דה-פקטו בישראל, אולם הוא סירב לפגוש את
מנהיגי ישראל בירושלים, כדי שהדבר לא יתפרש כהכרה בכך שירושלים היא בירת ישראל. ראשי
המדינה – הנשיא שז"ר, ראש הממשלה אשכול ואחרים, מחלו על כבודם וירדו לפגוש
אותו במגידו. חלפו עוד 30 שנה עד שנחתמו יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן לישראל ורק
בשנת 2000 נערך הביקור הבא של אפיפיור בישראל.
איזה פער קיים בין התדמית של ישראל שהפכה למצורעת בגלל הכיבוש, לבין
המציאות. ב-1964, שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים, כאשר ירושלים הייתה מחולקת,
יהודה ושומרון לא היו בידינו, מעמדה המדיני של ישראל היה קשה ביותר, והאופן שבו
ניהל האפיפיור את ביקורו, הוא עדות לכך. היום המצב טוב לאין ערוך, והאופן השונה כל
כך, שבו יתנהל הביקור הנוכחי, הוא עדות לכך.
האפיפיור יעלה להר הרצל, יפקוד את קברו של חוזה מדינת היהודים, שנדחה
בנחרצות בידי קודמו לכס הקדוש. הרצל ניצח. חזונו מתגשם. אמנם כן, כמעט שבעה עשורים
אחרי הקמתה, עדיין גורמים רבים בעולם (ובישראל) מנהלים מסע דה-לגיטימציה נגד
קיומה. אולם בינתיים מתחזק מעמדה הבינלאומי של ישראל, ולא בכדי יש כמעט רכבת
אווירית של ראשי מדינות המבקרים בישראל, גדולי האמנים מבקרים בישראל, ישראל הולכת
ומחזקת את קשריה הכלכליים כמעט עם כל מדינה בעולם. זהו ניצחון הציונות. ביקורו של
האפיפיור בהר הרצל הוא סמל לניצחון הזה.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
