הוזמנתי להרצות לפני קבוצת צעירים סקרנים, על הנושא: ימין ושמאל מדיני
וחברתי. הצעירים רצו שאעשה להם קצת סדר בבלגן, אבהיר את המושגים, אפזר את הערפל.
הרצאה על הנושא, אמורה להתחיל באסיפה הלאומית בצרפת אחרי המהפכה
הצרפתית, שבה הגורמים השמרניים ישבו בצד ימין של האולם ואילו הגורמים הרדיקאליים –
הז'ירונדינים והיעקובינים ישבו בצדו השמאלי. ומאז, נהוג לחלק את העולם האידיאולוגי
על פי אותם קווי מתאר לשמאל ולימין, כאשר ברור למדיי מהם ערכי השמאל ומהם ערכי
הימין.
למשל – זכויות האדם והאזרח. כל בר דעת יודע, שארגוני זכויות האדם הם
שמאל, הם התגלמות השמאל. אלא שהמנהיג השמאלי ביותר באותה אסיפה לאומית, שתפס את
השלטון – רובספייר, הקים משטר טרור שרצח באמצעות גיליוטינה בכיכר העיר רבבות
מתנגדי משטר, או חשודים כמתנגדי משטר, או מי ששונאיהם הלשינו עליהם שהם מתנגדי
משטר. משטר הטרור של רובספייר היה אב טיפוס למשטרי הטרור של סטלין בבריה"מ,
מאו דזה טונג בסין, פול פוט בקמבודיה, הו צ'י מין בווייטנאם ועד היום שושלת קים
בצפון קוריאה. כל המשטרים הללו, מוגדרים כמשטרי שמאל. ומה ההבדל בינם לבין המשטרים
הפשיסטיים והנאציים המוגדרים כמשטרי ימין? וכיצד השמאל הזה מתיישב עם זכויות האדם?
ואיך נגדיר את הדיסידנטים, לוחמי זכויות האדם האנטי קומוניסטיים? אנשי ימין? שמאל?
אחד הדגלים של השמאל לאחרונה הוא הפוסט-קולוניאליזם, שאחד הלהיטים שלו
הוא ההאשמה ההזויה של הציונות – תנועת השחרור של העם היהודי, ב... קולוניאליזם.
איך הדבר מתיישב עם העובדה, שבמאה ה-19 המפלגות הסוציאליסטיות באירופה תמכו
בקולוניאליזם, וראו בו הבאת הקדמה והנאורות לאזורים הנגועים בריאקציה ופטריאכליות.
וכמובן שהשמאל מזוהה עם השלום. איך הדבר מתיישב עם ארגוני טרור רצחניים,
המוגדרים כארגוני שמאל, כמו החזית העממית לשחרור פלשתין, כנופיית באדר-מיינהוף, החזית
הדמוקרטית לשחרור פלשתין, הצבא האדום היפני ועוד?
בעיה.
בחרתי לבנות את ההרצאה באופן שונה. הדפסתי למשתתפים ארבעה טקסטים,
וביקשתי מהם לסמן ליד כל טקסט, האם הוא טקסט ימני שנכתב בידי איש ימין, או שמאלני,
שנכתב בידי איש שמאל. כל הטקסטים היו אנונימיים.
כצפוי, כל המשתתפים סימנו את טקסטים 1 ו-3 כטקסטים ימניים ואת טקסטים
2 ו-4 כשמאליים. הם הופתעו למדיי, שאת טקסט 1 הימני ואת טקסט 2 השמאלני כתב אותו
אדם, יצחק טבנקין, מייסד הקיבוץ המאוחד ומראשי תנועת העבודה הציונית. וגם טקסט 3
השמאלני וטקסט 4 הימני נכתבו בידי אותו אדם – נחמיה שטרסלר, עיתונאי
"הארץ" והערוץ השני.
טקסט אחד של טבנקין, סוציאליסט ציוני מקסימליסט, נכתב אחרי מלחמת ששת
הימים ומדבר על ארץ ישראל השלמה והצורך ליישב את כולה לאלתר. הטקסט השני שלו עוסק
בסידור העבודה בקיבוץ ויוצא נגד הקפיטליזם ובעד עבודה המנותקת מתמורה, עבודה
מרוכזת שבה האנשים רתומים למטרות הקולקטיביות של הקיבוץ, התנועה והעם. אז טבנקין
הוא שמאל או ימין? טקסט אחד של שטרסלר, מן השבוע שעבר, משתלח בהתלהמות במתנחלים
ופותח במילים: "חצי אחד אינו מוכן עוד להשתתף במצעד האיוולת של המתנחלים,
שמוביל לחורבן בית שלישי. הוא לא מוכן עוד להקריב את חייו למען נדל"ן".
ומיהו ה"חצי האחד" הזה? כמובן, מחנה השמאל. אלא שהטקסט השני של שטרסלר, הוא
בעד הפרטת בתי הסוהר; שיר הלל להפרטה ולקפיטליזם ולעג למה שהוא מכנה, במירכאות,
"החברתיים". אז שטרסלר הוא ימין או שמאל?
עוד טרם הסרתי את מסכת האנונימיות מבעלי הטקסטים, ניתחנו כל טקסט
והוצאנו ממנו את הערכים על פיהם הוא הוגדר כימני ושמאלי. ובדיון ראינו עד כמה
ההגדרות הערכיות הללו אינן קוהרנטיות ואינן מחזיקות מים.
"ימין ושמאל רק חול וכולירע", הכתרתי את ההרצאה, בציטוט
הפסוק המיתולוגי מ"גבעת חלפון". ואם הוזמנתי כדי לעשות אצל מזמיניי
הצעירים קצת סדר בבלגן, בסופו של דבר עשיתי להם הרבה בלגן במעט הסדר שהיה להם. או
שנדמה להם שהיה להם. לפתע הם הבינו, עד כמה החלוקה הזאת ל"שמאל"
ו"ימין" כל כולה תדמיות ומסיכות, המשחררות אותנו ממחשבה עצמאית, חופשית,
משוחררת מכבלים דוגמטיים וממגירות ותיוגים. "מצאנו את עצמנו ממשיכים להתדיין
בנושא עוד זמן רב", הם סמסו לי כעבור שעות אחדות. ואם הצלחתי קצת לבלבל אותם
ולעורר אותם למחשבה, עשיתי את שלי.
* "שווים"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
