הבלוג של אורי הייטנר

בפרקי אבות נאמר: "כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם – סוֹפָהּ לְהִתְקָיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקָיֵּם" (פרק ה' משנה כ').

מה פירוש "מחלוקת שסופה להתקיים"? מחלוקת, שהטיעונים שעלו בה, יתבססו ויישארו עמדות וטיעונים רלוונטיים לדורות. מכאן, שמחלוקת אינה חייבת בהכרח להיפתר, ויתכן שהפתרון הנכון היום הוא לא הנכון בעתיד, ושבעתיד דווקא העמדה שהיום אינה מקובלת, תהיה המובילה והמקובלת. אבל שתי העמדות מכובדות וראויות. למה? כיוון שהיה זה ויכוח לשם שמים, כלומר ויכוח ענייני, מתוך רצון כן להגיע לאמת. לא כן, מחלוקת שאינה לשם שמים, כלומר כזו שמטרתה זרה, כמו רצון בכוח פוליטי, בכסף או בכבוד.

המחלוקת הציבורית הקורעת את קהילת הגולן, בנושא קידוחי הנפט בגולן, עשויה להיות מחלוקת לשם שמים. הרי על הפרק ניצבים ערכים חשובים, כמו איכות הסביבה ואיכות החיים בגולן ואחריותנו לדורות הבאים, ומצד שני המחויבות שלנו, כאזור חלוצי ציוני, למשימה לאומית חיונית של עצמאות אנרגטית.

ומצער מאוד, שהמחלוקת הזאת הפכה למחלוקת כוחנית ומכוערת, שלא הייתה כמותה בכל שנות ההתיישבות בגולן; מחלוקת רוויה בהשמצות אישיות הדדיות, באי אמון הדדי, בדה-קרדיטיזציה הדדית. מחלוקת שנעשו בה מעשים שאינם הולמים את רוח הגולן.

האשמת ראש המועצה והמועצה כמי שגס לבם באיכות הסביבה, לחלוטין אינה מוצדקת. המועצה האזורית גולן היא מועצה ירוקה, הנושאת את דגל איכות הסביבה במערכת החינוך ובהתנהלותה בנושאים השונים. לכן, האשמתה באנטי ירוקיות אינה אלא השמצה.

אולם ראש מועצה ומועצה המחויבים לערכים הירוקים, צריכים לראות התארגנות של תושבים למען איכות הסביבה, כמו ההתארגנות נגד הקידוחים, כהזדמנות גדולה ליצירת נאמני האקולוגיה הגולנית, מתנדבים ופעילים שיקדמו את רעיון הגולן הירוק. היה על המועצה לחבק את הפעילים הללו, לאמץ אותם אל לבה, להקשיב להם בפתיחות. איזו טעות טרגית היא להפוך אותם לאויבי המועצה.

הפגנה מול בית פרטי בתוך חצר יישוב, כפי שהייתה הפגנת המתנגדים ליד ביתו של אפי איתם בנוב, היא אולי מקובלת בציבוריות הישראלית, אך אינה מתיישבת עם הרוח הגולנית. וחמורה יותר, כתבה צהובה במוסף "הארץ". אלי מלכה הוגדר בה כראש המועצה מטעם "ישראל ביתנו", שבה הוא פעיל. הרי כולנו יודעים שהבחירות במועצות האזוריות אינן פוליטיות וראש מועצה אזורית אינו נציג מפלגה כלשהי. אבל התאים לרוח הכתבה לצייר אותו כנציג "ישראל ביתנו", כדי לקשור אותו למחויבות לשר התשתיות עוזי לנדאו, שתומך במיזם והכתבה מתארת את תמיכתו כנובעת מאינטרסים פרטיים (אגב, הוא כבר מזמן לא שר התשתיות ואינו קשור לנושא, אבל מה חשובות העובדות). זו דוגמה אחת לכתבה השזורה דה-לגיטימציה אישית, כמו הטענה שאלי מקדם את המיזם כיוון שאחיין שלו עבד בחברה ועוד האשמות מכוערות מסוג זה. כאשר מתנגדי הקידוח הפיצו את הכתבה כמקדמת מכירותיהם ברשת הפייסבוק, כתבתי תגובה בנושא ונעניתי שהם אינם אחראים לכתבה. מניסיוני התקשורתי בכלל וכדובר ועד יישובי הגולן בתקופת המאבק בפרט, איני יכול אלא לגחך לנוכח הטענה הזאת. ובכל מקרה, אין הם יכולים להתכחש להפצת הכתבה בכל דרך.

אך מנגד, נעשו מעשים לא פחות חמורים, בעיקר מטעם חברת "אפק". המעשה החמור ביותר, היה ריגול בקרב מתנגדי המיזם, וכאן אני משוכנע, מתוך היכרות ממקור ראשון עם חלק מן הנוגעים בדבר, שאין זו האשמת שווא, אלא מעשה שאכן נעשה. זו התנהגות חמורה מאוד. הוא הדין במערכת השמצות נגד המתנגדים, כמו טענות אבסורדיות שגורמי "שמאל" רדיקלי עומדים מאחוריהם ועוד.

וכך, לפתע, החברה הגולנית מפוצלת ומפולגת במאבק ללא כפפות בין גורמים המציגים את עצמם כיחידים שאכפת להם מהגולן ועתידו ומציגים את יריביהם כאויבי הציבור. חייבים להפסיק את זה.

בתקופת המאבק על הגולן, הייתה כתובת גדולה על הלוח מאחורי שולחן העבודה של יו"ר ועד יישובי הגולן באותם ימים, אלי מלכה: "כוחנו באחדותנו". לא הייתה זו סיסמה בעלמא, אלא מרכיב משמעותי במדיניות ובדרכי המאבק. לאורך כל שנות המאבק, השכלנו לחזק את האחדות והלכידות הגולנית, ושאלת אחדות הגולן הייתה משמעותית בכל החלטותינו על דרכי המאבק.

כוחנו באחדותנו – העיקרון הזה יפה היום בדיוק כפי שהיה בימי המאבק. אחדות הגולן הייתה משמעותית בניצחוננו במאבק. אחדות הגולן הביאה להישגים גדולים גם לאחר המאבק, בעיקר בצמיחה הדמוגרפית ביישובים. אסור שסוגיית קידוחי הנפט תפלג את הגולן. אחדות הגולן חשובה יותר מהסיכוי למצוא נפט, ויותר מאשר סיכול הפגיעה האקולוגית שהקידוחים עלולים לגרום לה. ולכן, חובתם של הגורמים לרדת מן העצים, להנמיך את הלהבות ולשנות כיוון. האחריות על כך, היא על הנהגת הגולן, ובעיקר על ראש המועצה.

יש להקפיא את כל ההליכים לאישור המיזם ולחשב מסלול מחדש. יש לפתוח בתהליך הידברות קהילתית סביב הנושא, הפותח מחדש את הדיון ומאפשר לדון בסוגיה מחדש, ללא מחויבות לעמדות קודמות, ללמוד יחד את ההזדמנויות ואת האיומים שבקידוחים, לגבש יחד קווים אדומים ודרישות אקולוגיות הכרחיות ולעשות כל מאמץ להגיע להסכמה. אולי ההסכמה תתמקד בקידום דרכים לפיתוח אנרגיה נקיה. יתכן שלא ניתן להגיע להסכמה, אך חייבים לנסות, באורך רוח ובפתיחות.

אנו ניצבים בפתחה של שנת שמיטה, שנועדה להרגיע אותנו מן המרוץ המטורף לסחוט את האדמה מתוך הבהלה לזהב, גם ל"זהב השחור". ראויה שנת השמיטה להיות לשנה של הידברות פתוחה, מכובדת ועניינית בין הגורמים השונים בקהילה, אודות דמותו העתידית של הגולן הירוק, מחויבותנו לדורות הבאים, ובתוך זה להגיע להסכמה האם ובאלו תנאים לחפש נפט בגולן. אין כל סיבה להחלטות נמהרות ובלתי הפיכות.

* "שישי בגולן"