*
בשנות האלפיים המוקדמות, התייצבתי עם חבריי לשירות מילואים ברצועת עזה. אלוף פיקוד
הדרום דורון אלמוג נפגש אתנו, דיבר עמנו על המשימה, ובסיום דבריו אמר: "והדבר
החשוב ביותר הוא שכולכם תחזרו הביתה בשלום. כל מה שאמרתי לא שווה כלום אם תיפול
שערה מראשו של מישהו מכם". "אם כך", שאלתי, "למה קראתם לנו?
אם הדבר החשוב ביותר הוא שלא יקרה לנו כלום, הכי בטוח בבית שלנו".
כמובן שקיוויתי
בכל לבי שאכן לא תיפול שערה מראשו של איש מאתנו (וכמילואימניקים, לחלק מאתנו
הדיבור על נפילת שערה מהראש הוא לעג לרש), אבל קיבלנו משימה, והדבר החשוב ביותר
הוא לבצע את המשימה בדבקות. הדבר השני בחשיבותו, הוא לחזור בשלום, במינימום
נפגעים.
מדינת ישראל
נלחמת על קיומה מיום הקמתה וסיומה של המלחמה הזאת אינו נראה באופק. הלוחמים של
היום הם דור שלישי או רביעי של לוחמים על קיומה של המדינה. קיום המדינה ושלומם של
אזרחיה, גובה מחיר דמים. עלינו לפעול ולקוות לכך שהמחיר יהיה נמוך ככל הניתן, אך
הנכונות לשלם מחיר היא הכרחית לקיומה של המדינה.
אנו מתפללים
לחזרתם הביתה בשלום של כל חיילינו, אך לא פחות מכך – שיחזרו עטורים בעטרת ניצחון.
* סעודת ראש השנה
בחדר האוכל של קיבוץ בעוטף עזה. מאות החברים, הילדים ואורחיהם אוכלים וחוגגים.
לפתע, מגיחים מבטן האדמה, סמוך לחדר האוכל, עשרים מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש,
מסתערים לתוך חדר האוכל, ממטירים אש תופת לכל הכיוונים, יורים טילי נ"ט
ומשליכים עשרות רימונים. 150 אזרחים וילדים נרצחים. שלושה ילדים נחטפים ובתוך חצי
שעה נמצאים בלב עזה. אירוע כזה יכול להתרחש בחמישה קיבוצים במקביל.
זאת המשמעות של
מנהרת תופת. יש עשרות כאלו. מניעת האסון הזה, היא התכלית המרכזית של מבצע
"צוק איתן". כאשר אנו מתאבלים על חיילינו שנפלו בקרב, מחיר הדמים הכבד
של המערכה, עלינו לזכור זאת. צבא ההגנה לישראל מממש את ייעודו, להגן על מדינת
ישראל ועל שלומם של אזרחיה.
* ישראל חייבת
לקבוע, בתום הלחימה, שטח סטרילי של כ-2 ק"מ לאורך הגבול, שאסור לפלשתינאי
להיכנס אליו, וישראל רשאית לבצע בו בדיקות לאיתור מנהרות.
מי שרוצה, כמוני,
למנוע חזרה לעזה כהכרח של אין ברירה, חייב לתמוך בפתרונות מסוג זה.
* ההצלחה המרשימה
של צה"ל באיתור המנהרות ופיצוצן, אינה יכולה לחפות על מחדל המנהרות, מחדל של
צה"ל ושל כל ממשלות ישראל מאז שנות ה-90.
* מה שקרה
בסג'עיה הוא פשע מלחמה נתעב. פשע מלחמה של חמאס. חמאס יורה טילים במכוון לעבר
אוכלוסיה אזרחית ישראל (פשע מלחמה 1). הוא עושה זאת מתוך אוכלוסיה אזרחית ומשתמש
באזרחים וילדים פלשתינאים כבמגן אנושי (פשע מלחמה 2). ישראל חייבת להגן על חיי
אזרחיה ולפגוע במשגרים. כדי להימנע מפגיעות באזרחים, צה"ל נוהג כפי שאף צבא
בעולם לא נהג, אינו נוהג ולא ינהג – פוגע במודע באפקטיביות המבצע ובמומנט ההפתעה,
מודיע היכן יתקוף, ומבקש מן האזרחים להתפנות. חמאס מאיים על האזרחים ומונע מהם
להתפנות (פשע מלחמה 3). מותו של כל אזרח וילד הוא טרגדיה נוראה. דמו של כל אזרח
וילד פלשתינאי – בראשו של חמאס.
* חמאס ביקשו
שעתיים של הפסקת אש הומניטרית בסג'עיה. ישראל נענתה. צה"ל נצר את האש. חמאס
ירו לעבר צה"ל מתוך סג'עיה. כך הפלשתינאים כיבדו את כל ההסכמים עמם, מהסכם
אוסלו ועד עתה.
* היוזמות השונות
להפסקת אש, כמו היוזמה הקטארית, נועדו לעקוף את היוזמה המצרית ולהעניק הישגים
לחמאס. על ישראל להודיע שהיא קיבלה את היוזמה המצרית ולא תסכים לדון בכל יוזמה
אחרת. עד שחמאס יאלץ לקבל את היוזמה המצרית כמות שהיא, יש להכות בו בכל העוצמה,
ובהמשך להרס מנהרות התופת, יש להגיע למסתורים התת קרקעיים בהם מסתתרים מנהיגי חמאס.
* מה קרי נדחף?
* אני מתנגד
לדיבורים על הפלת חמאס, מיטוט חמאס וכו'. ראשית, כי איני חושב שזה יעד מעשי. שנית,
כי הניסיון שלנו מעיד, שכל התערבות שלנו בזהות השלטון אצל שכנינו, המיטה עלינו
אסונות וחיזקה את הגרועים שבאויבינו. ע"ע מלחמת לבנון. בנינו מתגייסים כדי
להגן על מדינת ישראל ולא כדי להתערב בעניינים הפנימיים של אויבינו. שלישית, כיוון
שהדינמיקה המזרח תיכונית מלמדת אותנו, שסביר להניח שהחלופה תהיה אפילו יותר גרועה.
דאעש למשל. רביעית, כדאי להזכיר שירי הטילים מרצועת עזה החל תחת שלטון פת"ח.
אין סתירה בין
עמדתי זו, לבין הצורך להכות מכה קשה בהנהגת חמאס המסתתרת מתחת לקרקע, כחלק מיעדי
המבצע.
* מזרח תיכון
חדש: קטאר סיפקה את הכסף. ישראל סיפקה את המלט. חמאס חפרו את המנהרות.
* אורד וינגייט
הוביל את לוחמיו כשספר התנ"ך בידו, כמפת ניווט מוסרית ורוחנית. לוחמי
הפלמ"ח סיירו לאורכה ולרוחבה של הארץ, כשספר התנ"ך בידיהם ופסוקיו
בפיהם. המנהיגים הציוניים הדגולים חיים ויצמן – הנשיא הראשון ודוד בן גוריון –
רוה"מ הראשון, אמרו בהזדמנויות שונות, שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על הארץ.
כאשר ב"ג נשא את נאומו בפני ועדת החקירה של האו"ם, הוא דיבר עלינו כעל
העם השומר וזוכר את פרטי הפרטים של יציאת מצרים. בפסקה הראשונה של מגילת העצמאות,
אנו מִתְנָאִים בכך שהענקנו לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, אותו יצרנו
בא"י.
אבל כאשר
מח"ט "גבעתי" אל"מ עופר וינטר ציטט מן התנ"ך בדבריו אל
לוחמיו, עם היציאה למבצע "צוק איתן", הסתערה עליו המקהלה האוטומטית
בזעקות שבר על "מלחמת דת"... "פונזמנטליזם"...
"איראן"... "לפטר אותו". אני יודע שמדובר במיעוט קטן. אני
יודע שהלוחמים, דתיים וחילונים כאחד, קיבלו את הדברים כדברי חיזוק ועידוד טרם
יציאה לקרב. אני משוכנע שרוב העם, המאוחד בתמיכתו בצה"ל, בחייליו ומפקדיו,
מוקיר ומעריך את רוח הספרא וסייפא שוינטר מייצג. אך המיעוט הזה הוא הרוב בכמה
מצמתי ההשפעה על יצירת התודעה הישראלית, באקדמיה ובתקשורת, ובדבריו הוא מעביר מסר
אנטי תרבותי, דקדנטי, ניהיליסטי. אוי אוי אוי, במדינה היהודית מצטטים מהתנ"ך,
רחמנא לצלן.
* על ישראל לנצל
את השפעתה במסדרונות הממשל האמריקאי, כדי לפעול להחזרת מלוא הסיוע האמריקאי למצרים
של א-סיסי. לראשונה מאז רצח סאדאת, יש במצרים נשיא נאמן להסכם השלום עם ישראל. ממשל
אובמה עשה כמעט כל טעות אפשרית ביחסי החוץ של ארה"ב, אך תמיד אפשר ורצוי לתקן,
לפחות את חלקן.
* את ההישג הגדול
ביותר לטרור במערכה הזאת, העניקה לחמאס רשות התעופה האמריקאית.
* הלקח המרכזי מביטול
הטיסות לנתב"ג - בשום אופן לא להגיע למצב שבו נתב"ג יהיה סמוך לגבול, במרחק
מנהרה או פצמ"ר (גם אם יש מי שמפנטזים על "אופק מדיני" מן הסוג הזה).
* מילה טובה לזכותה
של זהבה גלאון. היא גינתה בחריפות את הטוקבקיסט האנטישמי המכהן כראש ממשלת תורכיה וכעת
מועמד לנשיאותה, ארדואן. בין השאר היא כינתה אותו "אדם בזוי, שפל וחסר אחריות,
שבאופן ציני בוחר לסלף עובדות שידועות לכל ולהתעלם מהמציאות המורכבת של הסכסוך".
עכשיו נראה אותה מגנה גם את אורי משגב, שכתב דברים חמורים הרבה יותר משל ארדואן.
* אורי משגב הוא
מכחיש שואה סדרתי ומיומן. יש לו אובססיה לכתוב נגד תודעת השואה בישראל, תוך הפגנת
זלזול ציני בטקסי יום השואה, בלימוד השואה במשלחות לפולין וכו', שלטענתו הם
אינדוקטרינציה שנועדה לגרום לנו לחשוב שהכל מותר לנו ולהפוך אותנו לנאצים האמתיים,
בפשעים שאנו עושים כלפי הפלשתינאים.
התחרות בינו לבין
גדעון לוי, מי יהיה חביבו של עמוס שוקן, כלומר מי יפגין אוטואנטישמיות קיצונית
יותר והסתה נתעבת יותר נגד מדינת ישראל במלחמה, מוציאה ממנו ארס נורא ואיום. בשבוע
שעבר הוא כתב נגד "כיפת ברזל", ההמצאה שנועדה לאפשר לנו לבצע את פשעינו
ללא הפרעה. השבוע הוא הסית למרד ולהתנקשות בראש הממשלה ושריו, כשאת ההשראה הוא
מקבל מהקשר להתנקשות בהיטלר, לפני 70 שנה בדיוק.
נכון, הוא לא צילם
תמונה של נתניהו במדי אס.אס. אבל ההסתה שלו לרצח נתניהו הרבה יותר ברורה וחד משמעית
מאותו צילום זכור לרע.
בוז למכחיש
השואה, המסית האוטואנטישמי הנתעב אורי משגב.
* אה, שכחתי הוא
גם הגניב איזה משפט שהוא יודע שזה לא בדיוק אותו דבר...
* במקום שבו
מופיע אורי משגב במערכה הראשונה, יופיע יגאל עמיר במערכה השלישית.
* לפני שבועות
אחדים הזדעזעה המדינה כולה מרצח הנער מחמד אבו-חדיר בירושלים. הרצח היה פרי באושים
והגשמה בפועל של צרחות "מוות לערבים" ושל הסלחנות של החברה הישראלית לתועבה
הזאת. השבוע, בהפגנה בת"א, צרחו עשרות ביריונים "מוות לערבים"
ו"מוות לשמאלנים". זאת הביצה שממנה ייצא מי שיזעזע אותנו כאשר ירצח את
אמיל גרינצווייג הבא. צרחות כאלו אינן הפגנה, גם אם מלכתחילה הייתה זו הפגנה
ברישיון (אין לי מושג אם היא הייתה כזו). ברגע שמתחילות צרחות כאלה, על המשטרה
לפזר בכוח את ההתפרעות ולבצע מעצרים של כל הצורחים.
המתפרעים הללו
מחבלים במאמץ המלחמתי של ישראל וכאשר הם מניפים את דגל הלאום, הם מטמאים אותו.
* המתפרעים הללו
ואורי משגב המסית, בעיתון "הארץ", לרצח ראש הממשלה, הם אותו סוג של סכנה
לאומית. הם עושים זאת ברחוב והוא – ישירות ממקפצת ה"מהוגנות" של
"הארץ".
* ערבים מפגינים
בחיפה בתמיכה בחמאס, שרוצח בדואים בנגב.
* המנהיג החרדי
הרב שטיינמן הורה לפנות את תלמידי הישיבות בדרום ולהעבירם למקומות בטוחים יותר.
הוא מפחד שהם ימותו באוהלה של תורה.
* לעומת זאת,
ישיבת ההסדר הציונית בשדרות מגדירה עצמה כמרכז של חוסן, ולצד הלימודים תלמידיה
הגבירו את פעולות ההתנדבות שלהם בעיר.
* מעוטף עזה דרך
גבול מצרים, הערבה, בקעת הירדן, עמק בית שאן, עמק הירדן, הגולן, הגליל העליון עד
הגליל המערבי; מזיקים ועד ראש הנקרה. מפת הקיבוצים היא מפת גבולות מדינת ישראל.
* מבצע – 4 ימים
אחרונים לסיסמה: אני מתבייש/ת להיות ישראלי/ת. אל תחמיצו, יש מספיק לכולם! צוות
קופירייטרים עמל על המצאת סיסמה נבובה חדשה.
* אדוני שר
הביטחון מר משה בוגי,
אהלן!
לא הגבת על מכתבי
הקודם ועל ההצעות שהצעתי. אני מקווה שכבר נתת לטכנאים הוראה ליישם אותן.
בכל אופן, יש לי
עוד הצעה. כידוע, את המנהרות בונים המחבלים עם מלט שאנחנו מספקים להם. מצור, לא?
אז אני מציע
לשתול במלט מנגנון מיוחד, המפעיל את עצמו ברגע שמשתמשים בו לביטון מנהרות. במקרה
כזה, הוא יפריש חומר דביק, שכל מי שידרוך עליו, ידבק לצמיתות לבטון, ואי אפשר יהיה
לחלץ אותו, כי גם מי שיבוא לחלץ אותו ידבק.
תעדכן אותי מה
קורה עם זה, הה?
שלך,
אני.
* ביד הלשון
"מי ירה ומי
זה שם נפל", שורר אלתרמן ב"שיר העמק", שורה המיוחסת לנפילתו על
הגלבוע של משה רוזנפלד, בקרב עם כנופיית עז א-דין אל-קסאם, שעל שמו נקראת הזרוע
הצבאית של חמאס. חברו חיים שטורמן שספד לו, טבע בדבריו את מטבע הלשון:
"נופלים ההולכים ראשונה". מטבע שהיה לאחד האתוסים המכוננים את רוחו של
צה"ל – המפקדים הולכים בראש הלוחמים. זו הרוח שהביאה לניצחונות רבים, אך
למחיר כבד בחייהם של טובי המפקדים.
זמן קצר טרם
נפילתו של משה רוזנפלד, נרצח אחיו, צבי רוזנפלד, בעת עבודתו בשדה. חיים שטורמן
עצמו, מראשוני "השומר" וממייסדי עין חרוד, נפל כעבור 3 שנים, במאורעות
36'-39'. בנו, משה, נפל במלחמת השחרור. נכדיו חיים (הקרוי על שמו) ואמיר נפלו
במלחמת ההתשה.
במלחמת לבנון
השניה, התערער האתוס, ונמתחה ביקורת חריפה על מפקדי היחידות שניהלו את הקרב דרך
מסכי פלזמה, מנותקים מן השטח ומן הלוחמים.
במבצע "צוק
איתן" נפצע מח"ט "גולני", נפל מג"ד "גפן",
נפצעו מג"ד גדוד הסיור של "גולני" ומפקד יחידת "אגוז". ההולכים
ראשונה.
אגב, הייחוס של
השורה "מי ירה ומי זה שם נפל" לרוזנפלד אינה נכונה עובדתית, כיוון שהשיר
נכתב זמן קצר לפני נפילתו. אולם כך הוא התקבע בתודעת בני התקופה, שהאמירה הזאת
בשיר הזה בטאה את תחושתם.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
