בביקורנו במוזיאון הרעות, במצודת כ"ח, ליוויתי את הפעילות של קבוצת
הילדים. ההפעלה הראשונה שלהם, הייתה לדמיין את עצמם כבריטים שבנו את המצודה, לתכנן
ולצייר אותה. איך מציירים מצודה כזאת? קירות מבטון עבה, מגדל שמירה, חרכי ירי
מסורגים, טלטלות מסביב למבצר.
אבל הילדים שלנו אינם פראיירים. קודם כל הם ציירו כיפת ברזל. והציורים
היו עמוסים בטילים; שיגורים ויירוטים. "מיטב השיר – כזבו" קבע המשורר בן
ימי הביניים ר' משה בן עזרא, והדבר נכון לגבי כל יצירה אמנותית. ואין אמת כמו
ציור של ילדים המציירים את אמת חייהם, אמת חיינו.
לא צריך להיות ילד כדי לעשות את החיבור בין תש"ח לימינו. "כיפת
ברזל" בתש"ח היא, אמנם, אנכרוניזם. אולם מלחמתנו היא המשכה של
מלחמת השחרור, ורוח הפלמ"ח היא הרוח של לוחמי צה"ל ב"צוק
איתן".
במוזיאון הרעות מופיעים דבריו של הפלמ"חניק מנחם איצקוביץ':
"העם ציווה עלינו להיאחז בקרקע המולדת ללא כל ויתור ופשרה, ולהיות נכונים
להילחם ואף למסור את נפשנו בעדה. גאולת הארץ מילאה תפקיד מכריע בלחימתו העזה
והנחושה של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. כנערים ונערות התנדבנו לשורות ההגנה. בגיל
18 הצטרפנו לשורות הפלמ"ח. נמנינו עם המפקדים והלוחמים ההולכים בראש המחנה,
והמושג 'אחרי' היה למופת ולסמל לעוז רוחם של לוחמי תש"ח. אחד הגילויים של
אחוות הלוחמים, היה המעשה הנאצל בשדה הקרב – עזרה לחבר תחת אש. רעות בין לוחמים,
בין אחים לקרב. המוכנות לחלץ פצוע אף תוך סכנת מוות, היא פסגת הרעות".
הטקסט הזה מתכתב עם סיפוריהם של הלוחמים ב"צוק איתן", אותו
הדור שכונה דור ה-Y, דור המסכים, דור נהנתני ומפונק. אך כשהגיע תורם של בני הדור הזה
"לשאת את עמם עלי שכם", "כמו רקפות בין הסלעים, הפנים היפים של
הארץ" מופיעים.
****
כבר בישיבה הראשונה של צוות חג המשק, קבענו את קווי המתאר של טיול חג
המשק – שילוב של ביקור באתר מורשת ציונית, הליכה רגלית ולקינוח – אטרקציה. על פי
הקונספט הזה בנינו את הטיול: מוזיאון הרעות, שביל הפלמ"ח, פיקניק ורפטינג
בירדן.
ההרשמה החלה בעצלתיים, אך ככל שהתקרבנו לשבת, היא גברה כמעיין המתגבר,
ולבסוף יצאו כמאה חברים וילדים.
תודה לגיא ק', שותפי לארגון הטיול ומדריך הטיול הרגלי, לרן
שארגן את האוכל ולענת מ' ולילי על עזרתן בארגון.
הטיול הוא חלק מרצף של אירועי תרבות קהילתית לאורך כל הקיץ, מספר אירועים
בשבוע, בהשתתפות ערה של הציבור – קיץ כזה לא זכור לי באורטל כבר שנים רבות, וזו
שמחה גדולה.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
