צל ומי באר / הפרברים והדודאים
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 11.8.14
בשבוע שעבר מת בדירתו
שבעפולה המוסיקאי והמלחין לוי שער, בגיל 81.
לוי שער, מוסיקאי שעלה מבריה"מ בגל העליה של שנת 1970 התיישב
בעפולה, היה מורה למוסיקה וניצח על מקהלות. הוא כתב יצירות רבות, אך רק שנים
מלחניו היו לשירים מפורסמים, שניהם בזכות ביצועם הנפלא של הפרברים והדודאים –
"שי" של רחל, אותו כבר השמענו בפינה, והשיר שנשמע היום, שירו של יורם
טהרלב "צל ומי באר".
לוי, שהנו מלחין מוכשר מאוד, כפי שניתן לזהות על פי שני הלחנים
הנ"ל, לא הצליח להיקלט בארץ כראוי, הוא פוטר מעבודתו, שירים שהלחין ומסר
לזמרים לא הוקלטו. בשנותיו האחרונות הוא היה מתוסכל וממורמר, וחש שהחברה הישראלית
והתרבות הישראלית לא נתנו לו הזדמנות אמת.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לתקן את העוול. עיריית עפולה החליטה להעניק
לו פרס יקיר עפולה, לכבד אותו בגזירת סרט של הקונסרבטוריון החדש, לקרוא על שמו
כיתת לימוד למוסיקה, אולם הוא דחה את כל הכיבודים וסירב לשתף עם עמם פעולה.
בסך הכל, דומני שכישלון קליטתו של לוי שער, הוא סיפור של החמצה גדולה
למוסיקה הישראלית.
אני מקווה שמשהו מן ההחמצה נתקן בהקדשת הפינה לשירו.
השיר "צל ומי באר", נכתב בידי יורם טהרלב, בן קיבוץ יגור, והוא
קשור לתולדות קיבוצו. ב-9 באוקטובר 1945, פרץ הגדוד הראשון של הפלמ"ח,
בפיקודו של נחום שריג, חבר קיבוץ בית השיטה וסגנו יצחק רבין, למחנה עתלית, בו
ריכזו הבריטים את המעפילים לקראת גירושם מן הארץ. הכוח שחרר 208 מעפילים, והצעיד
אותם כל הלילה דרך נחלי הכרמל לקיבוץ יגור. המעפילים פוזרו בין חדרי החברים, והכל –
חברי הקיבוץ, הפלמ"חניקים והמעפילים תודרכו להשיב תשובה זהה לשאלות הזיהוי של
הבריטים: אני יהודי מארץ ישראל. גם בחדר הוריו של יורם טהרלב בן ה-7 הוסתרה
מעפילה.
המשטרה הבריטית שיגרה למזכירות
יגור תביעה אולטימטיבית להסגיר את המעפילים. מזכירת הקיבוץ, בת שבע חייקין, השיבה
במכתב הבא: "אין אנו מכירים בחוקיות תביעה זו. היה לנו, ולעולם כולו, כל היסוד
להאמין כי לאחר הזוועות שעברו על עמנו בשנות המלחמה, תעשה בריטניה הגדולה את כל המאמצים
להחיש את עלייתם של שרידי היהדות לארץ.
לא נסגיר מעפילים לידי המשטרה, כי
אם נעזור בידם תמיד ובכל הדרכים לעלייתם לארץ מולדתם.
לא נסגיר אנשים שעזרו למעפילים להשתחרר
ממחנה הריכוז בארץ, כי כל היישוב העברי עומד הכן לעזרתם של המעפילים.
לא נשקוט ולא ננוח עד אשר קום יקום
הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, ארץ מולדתנו, ובה עם עברי חפשי ובריא, בן חורין ככל
העמים עלי אדמות".
בשיר "צל ומי באר", מנציח טהרלב את רוחו של הקיבוץ, שפתח את
שעריו ובעיקר את הלב למעפילים. השיר מסתיים במילים המרגשות, האמתיות כל כך:
"זה הבית שבנינו, זה האורן שנטענו,
זה השביל וזוהי הבאר. מי שבא לפה –אחינו. מי שבא יסב אתנו. והשער שוב לא ייסגר".
את השיר ביצעו בהרמוניה נפלאה שני הצמדים המתחרים, שהקליטו ב-1984 אלבום
משותף: "הפרברים" ו"הדודאים".
|
במדרון מעל הוואדי
עץ השקדייה פורח
באוויר ניחוח הדסים
זה הזמן לפני הקיץ
שעריו הלב פותח
ותמיד ברוכים הנכנסים.
בימים אשר כאלה
מחכים עד בוא הליל
מחכים לצעדים קרבים
לא סוגרים את הבריח
לא עוצמים את העיניים
בימים כאלה מקשיבים.
מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר.
מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
ותמיד יוכל להישאר.
זה הבית שבנינו
זה האורן שנטענו
זה השביל וזוהי הבאר
מי שבא לפה אחינו
מי שבא יסב אתנו
והשער שוב לא ייסגר.
|
|
|
| |
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
