בשבוע שעבר נערך באורטל מפגש גרעין "שיטל", המפגש
הראשון לאחר 30 שנה.
"שיטל" הוא גרעין ה', קיצור של בית השיטה – הקיבוץ המאמץ
וקיבוץ היעד – אורטל. החל לפעול ב-1980 כמסגרת של שכבות י"א בשבטי רמת גן,
"ירקון" בר"ג, הרצליה, הרצליה פיתוח, פ"ת ורחובות. בספטמבר
1981 התחלנו את השל"ת המוקדם בבית השיטה. הבנות השתחררו ב-1984 והבנים
ב-1985. נשארנו באורטל צ'יקו ואני וכן השבשבת, שהייתה המיזם של הגרעין
באורטל, לקראת הכרזת הגרעין.
כמקובל בגרעיני תנועת הצופים באותם ימים, היה זה גרעין גדול. את
השל"ת המוקדם התחלנו לא פחות מ-91 חברים. היה זה גרעין מורכב מאוד ולא פשוט.
היו בתוכו מחנות ולא מעט מחלוקות ומאבקים, על רקע אידיאולוגי, עקרוני, חברתי
ואישי. אין גרעין שאין בו מחלוקות כאלו, אך דומני שאצלנו הן היו עוצמתיות יותר.
אולי זו הסיבה לכך שנדרשו 30 שנה עד ל"איחוד ההיסטורי".
משיחות שקיימתי עם חברים לפני המפגש, לא הייתי היחיד שהיו לו חששות
מהמפגש המחודש, בשל המורכבות שאותה ציינתי. אולם ככל שהתקרבנו למפגש, עלתה
וגברה התשוקה לפגוש את האנשים, ועם הגעתם לאורטל נפלנו כולנו איש לזרועות רעהו;
כן, גם את אלה שהיו הרחוקים ממני ביותר, שמחתי לפגוש, כפגוש אחים אבודים.
ובסופו של דבר, אלה האנשים עמם חוויתי תקופה מקסימה בחיי, לטוב ולרע –
מחוויות אדירות ועד לחימה כתף אל כתף וסכנת חיים בשירותנו בלבנון. ועם כל המחלוקות
והריבים – רב המשותף על המפריד וכולנו זוכרים את תקופת הגרעין כתקופה נפלאה
בחיינו. לכולנו, כל אחד בדרכו, הייתה זו תקופה מעצבת ומכוננת, התקופה הראשונה מחוץ
לבית ההורים, ובעבורי – גם ראשית חיי הקיבוציים, תחילת חיי באורטל.
****
במשך השנים עלו יוזמות למפגש של הגרעין, אך הן מעולם לא התרוממו מעבר
לדיבורים. הפעם, טניה – בת גרעיננו, נטלה יוזמה, קבעה עובדה, מפגש באורטל
ב-21-22.8. ובתוך פחות משבועיים הצליחה לאתר עוד ועוד בנות-גע ובני-גע ולהניע אותם
להגיע למפגש. נפתחה קבוצת וואטסאפ של הגרעין, שטרטרה במאות הודעות ביום, לעתים
למעלה מאלף הודעות. זה כבר היה מציק ומנג'ס, אבל עשה את שלו – נוצר באזז רציני
לקראת המפגש, עם עליה מהירה במפלס ההתרגשות, והביאה לאורטל 41 חברי גרעין, יחד עם
צ'יקו ואתי – 43 ואם נוסיף את השבשבת – 44! הישג בלתי מבוטל.
ההחלטה המשמעותית ביותר, בעיניי, הייתה שהמפגש יהיה של חברי הגרעין
בלבד, ללא בני הזוג והילדים. רק כך, בהרכב המקורי, הטבעי, מן השניה הראשונה הוסרו
המחיצות. בבת אחת חזרנו להיות גרעין. בבת אחת חזרנו להיות בני עשרים. דוגמה שתמחיש זאת, היא שבכל המפגש לא שמעתי כלל את המילים
"גברים" ו"נשים", רק "בנים" ו"בנות".
והאמת היא, שרוב הבנות נשארו חתיכות ויפות כשהיו, וחלקן אפילו יותר (לא, איני סובל
מבעיית ראיה).
הווי הגרעין לא דרש שחזור – הוא שיחזר את עצמו באופן טבעי. כל אחד מצא מיד את מקומו ותפקידו הטבעי בגרעין, כאז. גם ההומור לא
השתנה, הבדיחות – אותן בדיחות. אפשר לומר שחוץ מהטכנולוגיה התקשורתית, הכל נשאר
כמו אז. נכון, אנו בנות ובני 51, הילדים שלנו היום בגיל שהיינו אז (בעצם, רובם
גדולים יותר) ויש אפילו סבא אחד (רני). אבל מי שראה את מסיבת הריקודים עד
הבוקר, לא יכול היה להתחבר למילות השיר מאותן שנים "עוד מעט נהיה כמו
הורינו". בעצם... היינו יותר כמו ילדינו...
****
חברי הגרעין, רובם מאזור המרכז, חלקם גם מן הדרום המופגז, עלו יחד
באוטובוס, וקיבלו חולצות גרעין שהופקו במיוחד לאירוע זה. עצרו לביקור קצר (ומאכזב)
בבית השיטה. עצרו במחלבת צוריאל בכפר תבור, המנוהלת בידי בן גרעין. עצרו להעביר
חבילות שארגנו לחיילי מילואים המשרתים בצו 8 בגולן. בדרך עמדו בפקקים ארוכים,
ובשעת ערב הגיעו לאורטל. כאן גם אני נכנסתי לתמונה - תחילה כאשר חברי הגרעין תיעדו כצלמי פפראצי לכל
דבר את המפגש שלי עם עתליה, האקסית המיתולוגית, ואחרי דקות ממושכות של
חיבוקִי/נישוקִי – צילום לוחמים קבוצתי למרגלות השבשבת.
ארוחת בשרים ממושכת במדשאת הצימרים ולאחר מכן – "ערב גרעין"
ב"בזיליקום". פתחנו אותו ב"שלושים על שלושים", בהנחיה משותפת
של יהודית ושלי. לכל אחד היו שלושים שניות לספר על שלושים השנים שעברו
עליו, כשגונג הפעמון של יהודית עוצר בקשיחות את הדובר בתום הזמן. לאחר מכן
התייחדנו עם זכרה של בת הגרעין שלנו, אריאלה, שנפטרה ממחלת הסרטן.
אחרי הפסקה קצרה צפינו במצגת ובה מאות תמונות שתיעדו את הגרעין,
מתחילת השל"ת ואת השחרור. ולקראת חצות החלה מסיבת ריקודים סוערת, עם התקליטן
המעולה פרנסואה, עד 5:00 לפנות בוקר.
מנוחה קלה, ארוחת בוקר בחדר האוכל, שרוב האוכלים ראו אותו לאחרונה,
לפני הרחבתו הראשונה... ביקור ביקב אורטל, סיור ברחבי הקיבוץ ובשעת צהרים – פרידה נרגשת,
עוד סצנת חיבוקִי/נישוקִי והאוטובוס המריא למרכז, עם עצירת ביניים בכחל.
****
לרוב חברי הגרעין היה זה הביקור הראשון באורטל. כולם היו המומים
מהתפתחותה של אורטל, ובעיקר הרעיפו שבחים על הנוי בקיבוץ, שהפך אותו לכל כך אחר
ממה שהכירו. אני רגיל להתפעלות של המשפחות הנקלטות מן הנוי באורטל – חלון הראווה
הנפלא שלנו, וזה המקום להוקיר ולציין לשבח את הנויניקים לדורותיהם.
כתב בקבוצת הווטסאפ הקבוצתית נדי, שהיום הוא, משום מה, נדב: "אין
ספק שאורטל על המפה ובגדול! נעים לחשוב שהיה לנו חלק, גם אם קטן מאוד, בעניין הזה.
עשיתם שם עבודה מדהימה וכנגד הרבה סיכויים. אתם צריכים להיות מאוד גאים".
****
תודות לחברי אורטל שנרתמו להצלחת הערב:
בראש ובראשונה לצוות התיירות, שכל חבריו נרתמו, בסבר פנים יפות
ובהתלהבות, והעניקו אירוח נפלא. נטע וחברי הצוות נענו בשמחה לכל בקשה שלי
ואפילו אורחי הצימרים לא התלוננו על המסיבה הרועשת "עד אורה בוקר".
לעיאם ונועה על ארוחת הערב המושקעת והנפלאה.
לאילן על האירוח, ההסבר הממצה והטעימות ביקב. ליעל ה' על
ההרצאה הספונטנית על אורטל. לשרון איפלח על העצות הטובות והעזרה.
ולכל החברים שהאירו את פניהם לחברי הגרעין.
****
עתה, משהסכר נפרץ, בטוח שהמפגש הבא לא יתקיים רק בעוד שלושים שנה.
האמת היא, שהוא כבר נקבע לעוד חודש וחצי.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
