* אם המגה רוצח מוחמד דף
מת, העולם הוא מקום טוב יותר מכפי שהיה עד יום שלישי בערב.
* ההתנקשויות בחיי דף ובכירי חמאס הן בראש
ובראשונה עשיית צדק. אולם עיקר חשיבותן היא במסר שאין חסינות לראשי חמאס
וצה"ל יגיע אליהם. חיסול יסודי של שדרת המנהיגות של חמאס, תפגע קשות ביכולת
התפקוד של הארגון, כפי שהיה בעבר. סוף סוף מתקיים עם ראשי חמאס מו"מ בשפה
הנכונה.
* להתנקשות בדף חשיבות רבה כמסר לחמאס
בעיתוי הנוכחי. חמאס ניסה לכפות כללי משחק של עצימות נמוכה – "טפטוף"
בדרום ותגובה ישראלית מדודה. הוא בנה על כך שישראל לא תסתכן בתגובה חריפה, כדי שלא
יחודש הירי על גוש דן. חמאס ניסה ללוות את המו"מ באש, מתוך הנחה שישראל
התעייפה וכמהה לשקט, ולא תגיב באופן שיגרום להתחדשות המלחמה.
ההתנקשות בדף היא מסר שישראל אינה
מוכנה לרקוד על פי חלילו של חמאס. אם הם מתקיפים את ישראל, דין פצמ"ר בשטח
פתוח ליד הגדר כדין מטח רקטות על ת"א וירושלים, והתגובה – בהתאם.
* אילו ההזדמנות המודיעינית והמבצעית
לפגוע בדף הייתה נוצרת מבלי שחמאס היה מפר את הפסקת האש ותוקף את ישראל, האם צריך
היה לבצע את ההתנקשות? בעיניי, במקרה כזה היה עלינו לעמוד בפיתוי, ולכבד את הפסקת
האש.
* יש לשים קץ לפארסה, שבה הפלשתינאים יורים על אזרחי ישראל, אנחנו
ממשיכים להעביר להם מידי יום מאות משאיות אספקה ולספק להם חשמל והעולם מאשים אותנו
ב"מצור". מצור? אדרבא, נטיל מצור אמתי. נסיר אותו תמורת פירוז הרצועה.
ומה באשר לעניין ההומניטרי? ישראל אינה צריכה להיות אחראית לשלומם של אזרחי עזה
יותר מהשלטון בעזה, שאילו רק רצה היה מוביל את הרצועה לשגשוג ולרווחה.
* האיחוד האירופי מנסה להוביל יוזמה לפירוז רצועת עזה במסגרת תהליך
שיוביל לנסיגה ישראלית לקווי 49'. כדאי להזכיר שהמציאות שאנו חווים בגבול עזה היא
9 שנים אחרי הנסיגה לקווי 49' ותוצאה של אותה נסיגה. נסיגה כזאת מיו"ש תהפוך
את גוש דן לעוטף יו"ש. המלחמה הוכיחה את החשיבות הרבה של גבולות בני הגנה.
* התפשטות דאעש עלולה לשטוף גם את ירדן ולהגיע לגבולה המזרחי של
ישראל. האם הגבול יהיה הירדן או כביש שש?
* נתניהו ויעלון מאבדים את סבלנותם לנוכח התנהלותם הפוליטית
השערורייתית של חלק משרי הקבינט. לא אחת אני מסכים עם דבריהם של ליברמן ובנט, אך
מקומם של הדברים הללו בקבינט, ובקבינט בלבד. הניסיון לעשות סיבוב על רוה"מ
כדי לקושש פופולריות, בעיצומה של מלחמה, היא פגיעה במאמץ המלחמתי. בניסיונם של
השרים לערער את מנהיגותו של רוה"מ בשעת מלחמה, הם פוגעים בעקרון האחריות
המשותפת, שהוא עיקרון יסודי ביכולת לנהל מדינה.
יש לציין, שבמערכה הזאת, האופוזיציה מגלה יותר אחריות ולויאליות מאשר
חלק משרי הממשלה.
* פתאום קם חמאס בבוקר ומוצא 18 משת"פים עם ישראל ומוציא אותם
להורג ללא משפט, או אחרי משפט ראווה מבוים. עצם הרצח הזה הוא נתעב, אולם אילו היה
מדובר באדם אחד, ניתן היה להאמין שאכן הם גילו סייען של ישראל. איך פתאום, בבוקר
בהיר אחד, הם גילו 18 כאלה? כמובן שלא מדובר באמת בגילוי של 18 משת"פים. אולי
אלה אנשים שחמאס, או אנשים מסוימים בחמאס רוצים להיפטר מהם. אולי אפילו סתם אנשים
מן היישוב, מין קורבן סטטיסטי ליצירת הרתעה, "למען יראו וייראו". כאשר
משטר מגיע לרמות כאלו של טרור נגד בני עמו, הדבר מעיד על ערעור ביטחונו העצמי. יש
לנצל עובדה זו למכה הקשה שתוכל להכריע את חמאס.
* מסע הוצאות ההורג יצר תקדים – עמירה הס ביקרה במאמר
ב"הארץ" את חמאס. לטענתה, הצעד הזה נותן תחמושת לתעמולה נגד חמאס.
* קיבוץ כרם שלום (בהרכבו המקורי, יש לציין שהיישוב ננטש ב-1995 וקם
מחדש ב-2001 בידי מתיישבים מסוג אחר) נלחם נגד הקמת חבל ימית בפתחת רפיח. הקיבוצים
חולית וסופה שנעקרו מאדמתם בחבל ימית הוקמו מחדש סמוך לכרם שלום. גם המושב נתיב
העשרה נעקר מחולות סיני וניטע מחדש בחוף אשקלון, סמוך לגבול עזה. בתקופה שקדמה
לעקירת גוש קטיף, נהגו חברים בקיבוצי עוטף עזה להפגין בעד העקירה. חלק ניכר מן
העקורים שבו והתיישבו בנגב המערבי, חלקם באופן קבוע (ה"חלוציות" בחולות
חלוצה, למשל ועוד) וחלק באופן זמני (מחנה הקרוואנים בניצן). אלה ואלה נמצאים היום
יחד באותה סירה – הירי מתבצע לעברם ללא אבחנה. מבחינת הפלשתינאים, אלה ואלה ציונים
שיש לעקור אותם מאדמתם ולהרוג בהם.
המציאות הזאת הביאה לתובנה של הקונצנזוס הישראלי, אודות צדקת הציונות,
אודות הבנת מטרתו של האויב, והקונצנזוס הזה בא לידי ביטוי בגילוי נפלא של
סולידריות לאומית חוצת מחנות ודעות במלחמת "צוק איתן".
אלא שיש מי שאין דבר מאוס בעיניהם יותר מקונצנזוס, שבעצם היותו קונצנזוס
הוא "דביק", כהגדרתם. מי שחיים מן העימות הפנימי, יודעים שקונצנזוס הופך
אותם לבלתי רלוונטיים. זה ההסבר העמוק להפגנת ה"שמאל" בכיכר רבין בשבת
של הפסקת האש, שקשה היה להבין את פשרה ואת הסיבות לה.
יוסי שריד כלל לא ניסה להסוות זאת במאמרו השבועי ב"הארץ".
במאמר הוא סיפר מדוע לא השתתף בהפגנת יישובי הדרום – כיוון שהיא הגדירה את עצמה
כ"א-פוליטית". ואילו הוא סולד מכך, וסבור שההפגנה צריכה להיות פוליטית.
ההפגנה הפוליטית לה הוא מצפה, היא הפגנה של תושבי עוטף עזה נגד... המתנחלים ביהודה
ושומרון. כלומר... ברור מי האויב של תושבי הדרום, מי אשם במצבם. במאמר הוא מציג את
תושבי הדרום כמופלים לרעה לעומת המתנחלים ולכן עליהם להתקומם. זהו מאמר הסתה
ושיסוי, שלהוב יצרים דמגוגי ויצירת מדנים בין אוכלוסיות בישראל. במקום לשאול שאלות
על המדיניות שהובילה למצב הנוכחי, ששריד היה ממעצביה, מסיט שריד את תשומת הלב
ומסית בציניות ציבור במצוקה נגד ציבור אחר. מאמר מעורר קבס.
* מוסי רז, לשעבר ח"כ ממרצ ומזכ"ל "שלום עכשיו",
מאשים את ישראל באחריות למותו של הילד דניאל טרגרמן, כיוון שבולמוס הירי מעזה הוא
תוצאה ישירה של חיסול מוחמד דף.
הדבר מוכיח, טוען רז, את האיוולת במדיניות החיסולים. לטענתו, האמונה
שהחיסולים יקטינו את הטרור ולא יגבירו אותו, נובעת מהיגיון של כובשים, המנוגד
להיגיון של הנכבשים.
הוא רק שכח לציין, שישראל נסוגה בעידודו הנלהב מרצועת עזה כבר לפני 9
שנים, ומה שעורר יותר מכל את הירי מרצועת עזה, הוא המציאות החדשה, שבה הם הפסיקו
להיות "נכבשים".
* אחד מחבריו של מוסי רז כעס על כך שהוא כתב "בולמוס ירי
מעזה" והזכיר שדווקא ישראל מצטיינת בבולמוס ירי על תינוקות. מיד הוא קיבל 4
"לייקים".
ולזה יקרא אספסוף.
* ארה"ב מסייעת לאסד במלחמתו בדאעש. אשתקד, ארה"ב איימה
לתקוף את סוריה של אסד, בשל השימוש בנשק כימי. משטר אסד הוא אחד המשטרים הרצחניים
בעולם, אחראי לרצח המוני של בני עמו, במיתות שונות ומשונות, ובני בריתו הם
חיזבאללה ואיראן. ובכל זאת, קשה שלא לתמוך במשטר כזה כאשר הוא נלחם נגד דאעש. כן,
יש כאן בלבול גדול. זו מלחמת בני חושך בבני חושך. אלה ואלה מהווים סכנה לשכניהם
ולשלום העולם.
ובתוך האזור האלים, הרצחני, הקנאי והמסוכסך הזה, חיה מדינת ישראל,
מדינה דמוקרטית, ליברלית, מתקדמת, נאורה, הנלחמת את מלחמת הקיום שלה, שהיא התגלמות
המושג מלחמת בני אור בבני חושך. המשותף לשני הצדדים הלוחמים בסוריה, הוא השנאה
למערב בכלל ולישראל בפרט, והרצון להשמידה.
כל ההפגנות בעולם נגד ישראל משרתות את הזוועה הקנאית הג'יהאדיסטית
החשוכה הזאת וכל הניסיונות של המערב להחליש את ישראל, לגמד אותה, לכבול את ידיה,
משרתים אף הן את אויבי האנושות.
* לרון וייס יש חיבה יתרה לאויבי ישראל בכלל, ולרב המרצחים ערפאת
בפרט. כנראה שאין שקר שוייס יתנזר ממנו כדי לגונן על ערפאת. ערפאת חתם על הסכם
אוסלו שבו התחייב על סיום המאבק המזוין. לא היה בכל תולדות הסכסוך הישראלי ערבי גל
טרור רצחני יותר מזה שהוביל ערפאת אחרי שהחזרנו אותו לארץ. לרוב הוא השתמש בחמאס
כקבלני משנה אך הוא הפעיל גם את פת"ח. לא בכדי ברגותי מרצה 5 מאסרי עולם,
כיוון שרק 5 ממעשי הרצח שהוא אחראי להם
הוכחו בוודאות בבית המשפט. ערפאת, שהנהיג את מתקפת הטרור, נהג לצרוח את קריאת הקרב
שלו "מיליון שאהידים בדרך לירושלים". רון, רון, עד מתי תמשיך לסגוד
לזכרו הנתעב של הארכי רוצח של בני עמך.
* בכ"ד
באב, היום בו יצא גיליון חב"ע שבו לימד רון וייס סניגוריה על ערפאת, מלאו 70 שנה
למותו של מנהיגה הרוחני הדגול של תנועת העבודה, ברל כצנלסון.
בגיליון חגיגי של "דבר", אותו
ייסד וערך, לרגל ה-1 במאי 1936, כתב ברל את השורות הבאות, שכל כך נכונות גם היום,
וכאילו נכתבו כתגובה לווייס, סנגורו של השטן:
היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה
שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד
וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות ?...
וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו...
עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות
הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח. כל עוד ילד יהודי... יכול לבוא לארץ
ישראל ולהידבק כאו בחיידק השנאה העצמית... אל דומי למצפוננו.
* יורדים על יאיר לפיד, כיוון שאמר שלא היה רוצה שבתו תתחתן עם מי
שאינו יהודי. אני בטוח שרוב מוחלט של החילונים שותפים לעמדה זו.
איננו מדברים על נישואין ומשפחה רק כביטוי לאהבה בין בני זוג, אלא
כהקמת בית בישראל. הקמת המשפחה היא התחברות בני הזוג לקולקטיב היהודי ולרצף
ההיסטורי היהודי. בצדק הורים יהודיים ירצו שילדיהם יתחתנו עם יהודים. ובעיניי,
נכון שלא תהיה זו רק עמדת הורה כלפי ילדיו, אלא גישה ציבורית שלנו כיהודים.
* אין סתירה בין העמדה הזאת, לבין היציאה נגד ההפגנה הגזענית וגסת
הרוח נגד החתונה, עם קריאות המוות המזוויעות שהיו בה.
אין סתירה בין אמירה בעד הקמת בית בישראל ונטילת אחריות להמשכיות
היהודית, לבין הכרה בזכותם של פרטים לנהוג בניגוד לאמירה הזאת.
* בטלוויזיה הועלה ח"כ לשעבר יוסי פריצקי, למיצג של שנאה והתלהמות,
בסגנון בן גביר, כלפי יאיר לפיד על אמירה זאת. "מסתבר שמתחת לג'ל של לפיד מסתתר
שטריימל", הוא התלהם. כלומר, בעיניו העמדה השואפת להקמת בית בישראל, היא
לכאורה עמדה חרדית.
אין זו עמדה חרדית. זו עמדה של הרוב המוחלט של הציבור הישראלי היהודי.
הקו האנטי חרדי המיליטנטי של פריצקי, היא נחלקת "הקומץ" האנטי דתי.
* שתי תמונות, דף אחרי דף, ב"ידיעות אחרונות" – שתיהן מהפגנות
ליד אולם החתונות של מורל ומחמוד. הכתובת באחת: "התבוללות = שואה".
בשניה: "אהבה – אמן להתבוללות בארץ הקודש".
היטיבה לכתוב באותו מוסף סיוון רהב מאיר: "נראה שבדיון הציבורי
נשמעו בעיקר שתי עמדות, או 'מוות לערבים!' או 'נישואים לערבים!' מה עם מי שחושב
שלא ככה ולא ככה?" ואני אדייק יותר את שאלתה: מה עם ה-90% שחושבים שלא ככה
ולא ככה? זהו שיח הקצוות במלוא כיעורו.
* חלון
פינת העבודה שלי פונה לעץ התאנה שבחצרי. הפֵרות בשלים ומתוקים והריח משכר. מרגישים
את זה בכתיבה?
* ביד הלשון
במתחם התחנה הראשונה בירושלים מתקיים השבוע "יריד
תרפפ"ו" – יריד נוסטלגיה.
אני אוהב את השם.
אבל... מה זה תרפפ"ו?
אנו משתמשים בביטוי הזה לציון אירוע מן העבר הרחוק... מזמן מזמן.
מהי שנת תרפפ"ו?
הבה נחשב. אם תרפ"א מקבילה ל-1921 ותרפ"ט ל-1929, למה מקבילה
תרפפ"ו?
ובכן, אין שנה כזו. מדובר בביטוי שנכנס לעגה (סלנג) העברית מן הלדינו.
בלדינו, טאראפאפו הוא סבא של סבא שלי, והביטוי בלדינו הוא מימי סב סבי.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
