הבלוג של אורי הייטנר

ישראל לא החליטה על המלחמה הזאת. ישראל הותקפה. ישראל עשתה הכל כדי למנוע את פרוץ המלחמה, להציע שקט תמורת שקט, אולם הצעתה נענתה בהסלמה רבתי, ולא נותרה לה כל ברירה, אלא לממש את זכותה להגנה העצמית.

מרגע שישראל יצאה למבצע "צוק איתן", עמדו בפני הממשלה חלופות רבות לפעולה, אך ניתן לחלק אותן לשתי אסטרטגיות – מינימליסטית ומקסימליסטית. האסטרטגיה המקסימליסטית גרסה הכרעה, מיטוט חמאס, אפילו כיבוש רצועת עזה. האסטרטגיה המינימליסטית גרסה הרתעה ויציאה להסדרה.

ממשלת ישראל בחרה באסטרטגיה המינימליסטית. ראש הממשלה ושר הביטחון בחרו בדרך הזאת בניגוד לעמדת מפלגתם והקואליציה שלהם וספגו ביקורת חריפה. האופוזיציה תמכה באסטרטגיה הזאת. היו לישראל הישגים משמעותיים במבצע, אולם אחרי חודש וחצי ברור שהמטרה הראשית לא הושגה.

לנוכח אי ההצלחה, שוב עומדות בפני ישראל שתי אסטרטגיות. אין בפניה האופציה לא להילחם, שהרי 11 הפסקות אש הופרו בידי האויב. ושוב, האסטרטגיה המינימליסטית גורסת הרתעה באמצעות מכה קשה, כדי להביא להסדרה, והאסטרטגיה המקסימליסטית גורסת הכרעה בכל העוצמה. ושוב הבחירה של הממשלה היא אסטרטגיה מינימליסטית משודרגת – תגובות קשות יותר, אבל בסך הכל, עוד מאותו דבר. יש לקוות שההחלטה הזאת אינה דבקות אוטומטית בדרך שנקבעה מראש, אלא היא נובעת מהערכת מצב מושכלת, על פיה קרוב חמאס לנקודת השבירה.

אולם דרך הפעולה הזאת שוב מעוררת ביקורת חריפה על רוה"מ ושר הביטחון מצד מפלגתם ושרי ממשלתם. הפעם זו ביקורת מבוססת על ניסיון; ביקורת על דרך שלא הביאה להישג הרצוי. כאשר מתנגדי הדרך המינימליסטית תוקפים אותה עכשיו ותובעים הכרעה, הם שומרים על קונסיסטנטיות, ויש הגיון בעמדתם. אולם מאחר והאופוזיציה, בראשות ח"כ הרצוג, תמכה בכל לבה בדרך הזאת, וגם היום אין היא מציעה הכרעה – איזו הצדקה יש לביקורתה על הממשלה? אילו אמר הרצוג שהדרך שבה תמכה מפלגתו הייתה שגויה, הוא לוקח על כך אחריות וקורא לממשלה לבחור באלטרנטיבה, ניתן היה לכבד זאת. אך הוא לא נהג כך.

באחד הימים הקשים ביותר במערכה, לאחר רצח הילד דניאל טרגרמן, כאשר יש תחושה של התערערות המוראל הציבורי, קם הרצוג וקרא לקיים בחירות חדשות בשל כישלון הממשלה במלחמה.

ראש אופוזיציה הוא ראש ממשלה בפוטנציה, ונדרשת ממנו אחריות לאומית, כיאה למנהיג לאומי. והנה, ברגע שבו נדרשת ממנו יותר מכל אחריות ומנהיגות; בימים קשים של מלחמה מתמשכת וקשה, כאשר יש צורך לחזק את רוח העם, את החוסן החברתי, את יכולת העמידה - יצר הרע שלו חזק יותר מתחושת האחריות.

זו אינה התנהגות של מנהיג, אלא של עסקן.

* "ידיעות הקיבוץ"