הבלוג של אורי הייטנר

"נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי".

במילים אלו ספד ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל לקודמו בהנהגת המדינה והנהגת מפלגתו, נוויל צ'מברליין, בנאום בפרלמנט הבריטי. מילים אלו מיטיבות לתאר את דרכו של אובמה. בניגוד למפיצי התאוריות של הימין הרפובליקאי בארה"ב ותומכיהם בישראל, ברור לי שאין שחר להצגתו של אובמה כאוהד "האחים המוסלמים", שהשתילו אותו בבית הלבן. כמובן שאלו הבלים חסרי שחר. אובמה הוא פטריוט אמריקאי, המאמין בערכי החירות והדמוקרטיה ורואה עצמו ידיד של ישראל. כוונותיו טהורות, אלא שכמו צ'מברליין, אלו כוונות טובות המרצפות את הדרך לגיהנום.

בדומה לצ'מברליין, כך גם אובמה ניצב מול איום חמור על האנושות, ומנסה להתמודד עמו באמצעות פיוס הרֶשע. ניסיונותיו לפייס את הקנאות האסלאמיסטית כדי לקדם את השלום העולמי, תקדם אותו כפי שניסיונו של צ'מברליין לפייס את היטלר קידם "שלום בדורנו".

בדומה לצ'מברליין, כך גם אובמה אינו מסוגל לתפוס את הרוע הטמון באויב, אינו מצליח להבין את מהותו ולכן אינו מסוגל להתמודד עמו. ניטיב להבין את דרכו באמצעות ניתוח שגיאותיו החמורות בנושא המצרי. אובמה התייחס לנעשה במצרים, כאילו מדובר בדמוקרטיה מערבית. הוא תמך במהפכה שהפילה את הרודן מובארק, תמך ב"אחים המוסלמים" שעלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות והתנגד לא-סיסי שהפיל את השלטון בהפיכה צבאית. לכאורה, גישה דמוקרטית נכונה. אלא שהוא לא הבין שהוא משרת את האסלאם הג'יהאדיסטי הקנאי, המאיים על שלום העולם ורואה בארה"ב את השטן הגדול.

אובמה דחף את נתניהו להתנצל בפני ארדואן, על תוקפנותה של תורכיה כלפי ישראל. הוא האמין שהתנצלות פייסנית כזאת תביא לפיוס בין שתי המדינות. הוא לא העלה על דעתו, שההתנצלות תתפרש כחולשה ורק תגביר את ההסתה האנטישמית ואת התוקפנות של ארדואן נגד ישראל.

השגיאה החמורה ביותר של אובמה היא מדיניותו בנושא האיראני, המכשירה את מעצמת האסלאם הג'יהאדיסטי כמדינת סף גרעינית, בגושפנקא של העולם החופשי. זוהי השגיאה החמורה ביותר של המערב מאז הסכם מינכן, המהווה סכנה חמורה לשלום העולם.

עם כניסתו לתפקידו, עוד בטרם הספיק כמעט לטעות, כבר קיבל אובמה על החשבון פרס נובל לשלום. מאז, מדיניותו פגעה בשלום העולם. המלחמה שהוא מוביל היום נגד דאעש, היא פעולתו הראשונה המקדמת את שלום העולם, ומצדיקה בדיעבד את הפרס. אולם כאשר אובמה מתמקד רק בדאעש - זרוע אחת, גם אם הקיצונית ביותר, של תמנון האסלאם הג'יהאדיסטי, הוא מכשיר את שאר זרועות התמנון, ובכך הוא שב ופוגע בשלום העולם.

* "ישראל היום"