בארץ הזאת / עוזי חיטמן
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 20.10.14
ביום שישי מלא עשור לפטירתו של הזמר, המוסיקאי והפזמונאי הפורה עוזי
חיטמן. עוזי חיטמן נפטר מדום לב בגיל 52 בלבד, ביום שבו יצא לרדיו ביצועו לשירו
"עכשיו התור לאהבה", שכתב במקור לאריק איינשטיין.
אני זוכר היטב את מהדורת החדשות בבוקר שבו דווח על מותו המפתיע. באותו
בוקר היתה לי ישיבת צוות מתנ"ס הגולן, ופתחנו אותה בדברים על חיטמן והשמענו
את השיר שאותו אשמיע היום. במוצאי שבת באותו השבוע, הופעתי עם הצמד "גיסים
ונפלאות" בערב לזכרה של נעמי שמר, שנפטרה שלושה חודשים קודם לכן, במושב רמת
מגשימים בגולן. לערב הזה הוספנו את "אדון עולם" בלחנו של עוזי חיטמן.
הזיכרון החזק שלי מעוזי חיטמן, הוא מהופעה בלתי נשכחת לשכבות הבוגרות
בצופי רמת גן, בשנת 1979. הוא היה בסך הכל בן 27, אך כבר היה לו רפרטואר עשיר ומגוון
מאוד, כולל להיטים רבים. הוא ניחן בעדינות והומור ששבו את לבנו. הוא היה רמת גני
כמונו, בוגר תנועת הצופים (אם כי לא השבט שלנו, אלא שבט "הירקון") וחשנו
אליו קרבה רבה.
עוזי חיטמן כתב למעלה מ-600 שירים. לרוב שיריו כתב הן את המילים והן
את הלחן. הוא כתב לרבים מאוד מהזמרים. מה שאפיין אותו היה הגיוון הרב של סגנונות
הכתיבה שלו – שירי ילדים,
שירים מזרחיים, מוסיקה חסידית, שירי שלום ושירי מלחמה, שירי אהבת מולדת ושירי אהבה.
אחד ממפעליו החשובים ביותר היה שירי הילדים. הוא כתב שירים רבים, הוא
שר גרסאות כיסוי מודרניות לקלאסיקה של שירי הילדים, הוא הוביל את תכניות הטלוויזיה
המיתולוגיות "פרפר נחמד" ו"הופה היי" והוא הוציא את סדרת
קלטות הוידאו "שירים קטנים", שעליהם גדלו דורות של ילדים ובהם הילדים
שלי. כיוצר לילדים הוא לא התיילד, הקפיד על איכות השפה, המוסיקה והשירה והיטיב
לבטא את הילדים. שיר הילדים המזוהה עמו ביותר הוא "רציתי שתדע". שיר
ילדים מרגש במיוחד הוא "הילד הכי קטן בכיתה".
עוזי חיטמן כתב והלחין שירים
רבים בסוגת הזמר המזרחי, הים תיכוני, ומעולם לא ראה סתירה כלשהי בין מוצאו האשכנזי
לאהבתו את המוסיקה הזאת. הוא כתב לחיים משה, מרגול, שלומי שבת, ליאור נרקיס, אייל
גולן ואחרים. שותפו העיקרי היה שימי תבורי לו כתב שירים רבים. בין להיטיו המזרחיים
הגדולים "עוד סיפור אחד של אהבה", "מרלן", "לכל אחד
יש" ו"לילה בלי כוכב" שהלחין למילותיו של יואל ריפל.
עוזי חיטמן החל את שירותו הצבאי בקורס טיס, כשנפל מן הקורס עבר
לצנחנים ולאחר מכן ללהקת פיקוד מרכז. את שירו הראשון כתב ביום שחרורו מצה"ל –
"מי ידע שכך יהיה". כעבור חודשים אחדים פרצה מלחמת יום הכיפורים. הוא
הופיע בפני חיילים, פגש את בועז שרעבי והעניק לו את השיר, לאחר ששינה חלק ממילותיו
כדי לבטא את תחושותיו במלחמה.
כשנשאל מה השיר החשוב לו במכלול יצירתו, לא השיב כמקובל ש"כולם
היו בניי". הוא אמר שאילו הציב את כל יצירתו על כף המאזנים ואת לחנו
ל"אדון עולם" על הכף השניה, הכף השניה הייתה מכריעה וכן שאילו יצר רק את
"אדון עולם", הוא כבר מילא את שליחותו בעולם.
אם כן, ראוי היה שאשמיע היום את "אדון עולם" ובאמת, בקבלת
שבת באורטל שרנו השבוע לזכרו את הפיוט, אבל חשבתי שנכון יותר להשמיע שיר שהוא כתב
גם את מילותיו. השיר הוא "הארץ הזאת". יחסית לשירתו המאוד מיינסטרימית
ומפויסת ולמזגו הנוח, השיר הזה הוא ממש שיר מחאה וזעם. זהו שיר אפולוגטי שבו הוא
יוצא נגד מי שמטילים ספק בפטריוטיות שלו. הוא אינו מוכן לקבל את המונופול שלהם על החוכמה, ומזכיר
שהוא לא פחות פטריוט, לא פחות אוהב את הארץ מאלה שמטילים בו ספק. הוא מטייל בה,
נלחם עליה, איבד חברים במלחמות ושר לה. והוא מציין, שהגן עליה גם כאשר לא הסכים עם
המדיניות. הוא אינו ישראלי על תנאי.
גם אני נולדתי בארץ הזאת
והלכתי
לאורכה ולרוחבה
גם אבי
חלם על הארץ הזאת
הרבה
שנים לפני שהוא בא
גם אני
ניגנתי בארץ הזאת
שירים
שנבטו מאדמתה
גם אני
הגנתי על הארץ הזאת
אם
הסכמתי או לא הלכתי אתה
אך יש
כאלה שלוקחים
מונופול
על החכמה
הם
יודעים יותר טוב ממני
הם
יודעים יותר טוב ממך
מה טוב
בשבילי מה טוב בשבילך
גם אני
למדתי בארץ הזאת
אהבת
מולדת אהבה תמה
גם אני
איבדתי על הארץ הזאת
חברים
שהיו לי נחמה
גם אני
ניגנתי בארץ הזאת
שירים
שנבטו מאדמתה
גם אני
הגנתי על הארץ הזאת
אם
הסכמתי או לא המשכתי אתה
אך יש
כאלה שלוקחים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
