הבלוג של אורי הייטנר

למה ציפי לבני כינתה את בני שיחה הפלשתינאים, בהופעתה ב"מצב האומה", "האידיוטים האלה"? כך מדברת מי שאמורה להיות שרת החוץ ואח"כ ראש הממשלה, לפרטנרים שלה למו"מ? כך מכבד מדינאי את אלה שהוא מנהל עמם מו"מ?

טוב, למה ניתן לצפות ממנהיגה, מועמדת לראשות הממשלה, שבאותו שידור כינתה את ראש הממשלה "זבל", "אפס" ו"אימפוטנט" ואף סיננה כוססאמק עסיסי, מכל הלב.

חברי הפאנל של התכנית, שאינם בדיוק דוגמנים של חנה בבלי, היו המומים. "לנו אסור להגיד דברים כאלה", אמר ברצינות אחד מהם. אבל לה מותר. לה הכל מותר.

לבני הגיעה לתכנית שיכורת ניצחון. נדמה לי שהמשפט המשמעותי שאמרה, היה כאשר נשאלה על כך שהייתה הראשונה להצטרף לממשלת נתניהו. היא הזכירה את ההישגים הכבירים שהשיגה במו"מ הקואליציוני עם נתניהו, והסבירה שהיא מומחית בניהול מו"מ לטובתה, ורמזה שכך עשתה גם עם הרצוג. כזה מופע מבחיל של זחיחות, של יהירות, של שכרון כוח, מזמן לא נראה במקומותינו. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה – במו"מ עם הרצוג, היא בהחלט שיחקה אותה. כלומר, אם אין מוסר ואתיקה, אלא הכל נמדד בהישגים כוחניים, אין ספק שהיא "עשתה בית ספר".

באה לבני להרצוג, הכמה לאיחוד, כשהיא חמושה בסקרים שבהם אינה עוברת את אחוז החסימה, הצמידה לרקתו אקדח ריק, וסחטה ממנו את חצי המלכות. למה? כי הוא מאוד רצה שותפות והיא מאוד רוצה להיות ראש הממשלה. רוצה להיות ראש הממשלה. רוצה להיות ראש הממשלה.

היא כבר ניסתה, בעבר, לסחוט רוטציה משלי יחימוביץ', מיאיר לפיד, מנתניהו, והפעם מצאה פראייר. כאשר הפסידה בבחירות המקדימות ב"קדימה" למופז, פרשה מן המפלגה, כי הרי היא בפוליטיקה כדי להיות ראש הממשלה.

ציפי לבני. הפוליטיקה הישראלית ידעה מעט מאוד פוליטיקאים ציניים כמוה. אופורטוניסטית וסחטנית. מבחינה אידיאולוגית כבר הספיקה לנקוט כל עמדה. מבחינה פוליטית כבר הספיקה להיות כמעט בכל מסגרת. הכל לשירות מטרה אחת. מכל תורת ז'בוטינסקי עליה גדלה, היא אימצה משפט אחד: "אלוהים לשלטון בחרתנו", אלא שאצלה זה בגוף ראשון.

אילו הייתי יועץ הקמפיין של הליכוד, הייתי מציע להם להקרין מידי יום את מופע האימים הטלוויזיוני של ציפי לבני.

* "על השבוע"