הבלוג של אורי הייטנר

שמירתו על זכות השתיקה, בחקירה על עמותות ברק המושחתות, תלווה את הרצוג כצל כל חייו הציבוריים ולא תרפה ממנו. אם הרצוג רוצה לנקות את שמו, עליו לדרוש את חידוש חקירת המשטרה, ולומר שם את כל הידוע לו.

כזכור, הרצוג שמר על זכות השתיקה, כאשר נחקר תחת אזהרה על חלקו בפרשת עמותות ברק.

הפרשה עסקה במערכת מושחתת שגייסה באופן בלתי חוקי הון עתק לקמפיין הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה ושל "ישראל אחת" לכנסת, בבחירות 1999, באמצעות הקמת עמותות קש פיקטיביות. האיש שניהל את המערך הבלתי חוקי הזה של גיוס כספים ושל עמותות קש ופיקח על הכספים שהועברו מחו"ל, היה מקורבו של ברק, יצחק הרצוג, לימים מזכיר הממשלה לאחר עליית ברק לשלטון. אחרי שמבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג, מתח ביקורת חריפה ביותר על המערכת הזאת ועל הרצוג באופן אישי, החליט היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, היום שופט בית המשפט העליון, על פתיחת חקירה פלילית.

אחד החשודים המרכזיים בפרשה היה יצחק הרצוג, שנחקר תחת אזהרה. הרצוג בחר לשמור על זכות השתיקה, כאחרון העבריינים. בסופה של החקירה, לא הוגש נגדו כתב אישום, מחוסר ראיות.

 אילו יצחק הרצוג שיתף פעולה בחקירת המשטרה ולא שומר על זכות השתיקה, יתכן שהיה מורשע ויושב בכלא כמו עמרי שרון, שנקשר לעבירות דומות, במערכת הבחירות של אביו, אריק שרון. במקרה כזה, יכול היה לטעון לאחר ריצוי עונשו ותקופת הקלון, שהוא מילא את חובו לחברה, וכעת יכול לחזור לחיים הפוליטיים, והציבור היה מחליט האם הדבר ראוי.

זכות השתיקה היא הזכות של חשוד לא להפליל את עצמו. מי שבטוח בצדקתו, לא זקוק לזכות השתיקה. מי ששומר על זכות השתיקה, הוא מי שיודע שאמירת האמת תפגע בו. הזכות של חשוד לא להפליל את עצמו, היא זכות מוכרת ומקובלת בין זכויות האזרח (הגם שבעיניי אין זו פרה קדושה וראוי לבחון אותה). היא מקובלת, חרף העובדה שהיא משבשת את החקירה, ובכך מקשה על היכולת להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם העבריינים. אולם מי שבחר בזכות זו, אינו ראוי להיות איש ציבור, וככל שהוא חותר גבוה יותר במערכת הציבורית, כך הוא פחות ראוי.

מבחינה ציבורית, איש ציבור ששמר על זכות השתיקה, כמוהו כאשם כל עוד לא הוכחה חפותו. ומאחר ויצחק הרצוג שמר על זכות השתיקה, וויתר על ההזדמנות להוכיח את חפותו, או אפילו להיענש, אך בעונש קצוב – מבחינה ציבורית, מן הראוי שיישא לצמיתות אות קין של עבריין מושחת.

ולכן, יצחק הרצוג אינו ראוי להיות אישיות ציבורית ולבטח אין הוא ראוי להנהגה.

יצחק הרצוג ניחן בנועם הליכות, בטון דיבור רך, בקול עדין וב"בייבי פייס". תכונות אלו יוצרות לו תדמית הגונה. השחיתות אינה נדבקת אליו. בסקר שנערך לפני שנים אחדות עבור כנס שדרות לחברה, שהצביע על הפוליטיקאים הנתפסים כמושחתים בעיני הציבור, הרצוג נבחר לח"כ ההגון ביותר. אולם התדמית הזאת מטעה. הרצוג הוא אדם מושחת.

בזכות מה הגיע הרצוג למנהיגות? בזכות השתיקה. בחירתו האפשרית לראשות הממשלה, תהיה בחירה שיש עמה קלון. תהיה זאת מכה קשה לשלטון החוק ולמלחמה בשחיתות.

הדרך היחידה של הרצוג לנקות את שמו, היא לחזור מרצונו לחדר החקירות והפעם לשתף פעולה ולסייע בחקר האמת.

הוא לא יעשה זאת והוא יודע למה.

* "ישראל היום"