יש מקום / יהורם גאון
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 4.1.15
בשבוע שעבר חל יום הולדתו ה-75 של חתן פרס ישראלי לזמר עברי, הזמר
והשחקן יהורם גאון.
יהורם גאון החל את הקריירה שלו בלהקת הנח"ל ולאחר מכן בלהקת
"התרנגולים" ובהרכב הראשון של שלישיית "גשר הירקון". לאחר מכן
החל בקריירת סולו מוצלחת ובמחצית השניה של שנות ה-60 היה כוכב הזמר הפופולרי ביותר
בישראל. מה שיכול להמחיש את הפופולריות שלו, זו העובדה שבפסטיבל הזמר והפזמון
תשכ"ט 1969 הוא שר שלושה שירים, רבע משירי הפסטיבל, וזכה בשני המקומות
הראשונים, בשירים "בלדה לחובש" ו"עץ האלון".
במקביל הוא הצליח מאוד בקריירה של שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה.
מאז שנות ה-90 גאון האט מאוד את הקצב וההיקף של עבודתו. ב-15 השנים
הראשונות של קריירת הסולו שלו הוא הוציא תקליט מדי שנה. לעומת זאת, התקליט שהוציא
אשתקד בעבודה משותפת עם עמיר בניון, היה הראשון לאחר 17 שנים.
בני דורו של יהורם גאון הם הראשונים שיצרו את דמות הזמר הכותב; הזמר
הכותב ולרוב גם מלחין את שיריו. הראשונים היו נעמי שמר ושמעון ישראלי ולאחר מכן
מאיר אריאל, אריק איינשטיין, שלום חנוך, שמוליק קראוס, שלמה ארצי וכל הבנאים. חוה
אלברשטיין, למשל, החלה לכתוב ולהלחין את שיריה רק במחצית השניה של שנות ה-80. היום
אין כמעט פזמונאים מקצועיים, ולא מלחינים מקצועיים. היום מצופה מכל זמר שיכתוב
וילחין את רוב שיריו. יש יופי רב בכך שעומד מולך אמן ששר ממעמקי לבו את היצירה
שלו. מצד שני, לא כל מי שיודע לשיר גם יודע לכתוב, אם לנקוט לשון המעטה, וזו אחת
הסיבות לרדידות ולעילגות של רבים מן השירים הפופולריים.
בעבר, זה לא היה מקובל. זמר היה זמר, פזמונאי היה פזמונאי, מלחין היה
מלחין. יהורם גאון מתעקש להיות זמר. זמר ושחקן, אם לדייק יותר, כלומר אמן מבצע. מי
שמקשיב לתכנית הרדיו שלו ברשת ב' ביום שישי בצהרים, ייווכח שמדובר באדם שיש לו
הרבה מה לומר, והוא מיטיב להתנסח ולכתוב. מכאן, שהבחירה שלו להיות אמן מבצע, אינה
נובעת מהעדר כישרון יצירה, אלא מכך שהוא מאמין בזמרה מקצועית, סבור שעיקר כוחו
האמנותי הוא בשירה ובמשחק, ומעדיף להשאיר את מלאכת הכתיבה למי שעיקר כוחם הוא
הכתיבה.
אני אוהב מאוד את גישת הזמר הכותב, ובלבד שהוא באמת מיטיב לכתוב, אך
גם מכבד מאוד את הבחירה של יהורם גאון. אני מכבד את הבחירה הזאת, ולו בזכות
הנחישות שלו ללכת נגד הזרם. אני מכבד את הבחירה הזאת, כי היא בחירה המכבדת את
המקצוע. היא חלק מבחירה נוספת – לשיר יפה, נקי ואף בפאתוס. מהפיכת הרוק הביאה את
השירה הפשוטה, המחוספסת, שאף בה יש יופי רב וגם מסר בפני עצמו, אך יהורם גאון בחר
לא לזרום עם רוח התקופה, אלא לדבוק בזמרה במתכונתה הקלסית, כפי ששרה שושנה דמארי,
וכפי שהיום מלבדו שרים זמרים בודדים, דוגמת ריטה, דודו פישר וששי קשת. הוא גם
מתעקש לשיר ברי"ש מתגלגלת כפי שנהוג היה לשיר עד לפני כעשרים שנה, בניגוד
למרבית הזמרים שוויתרו על הרי"ש הזאת. אני מאמין שיש מקום בתרבות הישראלית הן
לזמרי הרוק והן לזמרי הזִמְרָה, כפי שאני מכנה אותם, ובלבד שהם ברמה הנאותה, וכמובן
שהביטוי "רמה נאותה" הוא אנדרסטייטמנט כאשר מדובר ביהורם גאון.
טובי הפזמונאים כתבו ליהורם גאון, אך הוא מזוהה בעיקר עם שני יוצרים,
שניהם חתני פרס ישראל, הפזמונאי חיים חפר והמלחין דובי זלצר. גם את השיר שנשמע
היום בפינה הלחין זלצר, אך למילותיו של עמוס אטינגר.
בשל היותו של גאון זמר ושחקן, היה לי חשוב להשמיע שיר ממחזמר וסרט
קולנוע, ואף שהוא השתתף בסרטים רבים מאוד, אין סרט המזוהה עמו יותר מאשר
"קזבלן".
המחזמר "קזבלן" היה נקודת הזינוק הגדולה ביותר בקריירה של
יהורם גאון. ב-1965 הוא נסע ללמוד משחק בארה"ב. כעבור שנה, כאשר גיורא גודיק הפיק
את המחזמר "קזבלן", הוזמן גאון לאודישנים. גאון חש שזאת הזדמנות חייו,
חזר מיד לארץ ונבחר לגלם את דמותו של קזבלן, גיבור המחזמר. המחזמר היה הצלחה רבתי.
תפקידו במחזמר הציב אותו בפסגת הזמר והמשחק בישראל. כעבור 7 שנים עלה לאקרנים הסרט
"קזבלן", אף הוא בכיכובו של גאון, ואף הוא הצלחה רבתי. כמה משירי המחזמר
והסרט הם מלהיטיו הגדולים ביותר של יהורם גאון לאורך השנים, ובהם "כל
הכבוד", "רוזה", "קזבלן" והשיר שנשמע הערב "יש
מקום".
המחזמר ואחריו הסרט מבוססים על מחזה שכתב יגאל מוסינזון ב-1954, בשיא
העליה הגדולה, ועוסק, כבר בשלב מוקדם כל כך של המדינה, בשסע העדתי בישראל. הוא
מתאר את ההוויה במעברת עולים בשטח הגדול ביפו. קזבלן, עולה צעיר ממרוקו, מנהיג
חבורה של ביריונים, אך הוא דמות מאוד חיובית וערכית, חבר טוב, אדם אכפתי. הוא
מתאהב ברחל, בת השכונה האשכנזיה היפהפיה. גם יאנוש, יו"ר ועד השכונה האשכנזי,
יוצא הונגריה מתאהב ברחל, והוא מחליט לעשות הכל כדי לסכל את הקשר הרומנטי בין
קזבלן ורחל. הוא מציג אותו בפני הוריה של רחל כאדם פרימיטיבי וחסר תרבות. הוא טופל
עליו עלילת גניבה מקופת ועד השכונה (במחזה המקורי הוא הואשם ברצח). קזבלן נעצר, אך
בכלא פוגש את מפקד הכלא, שהיה מפקדו בצבא, המכיר את אופיו האמתי כלוחם ללא חת,
כאדם ישר וכחבר טוב. הוא מאמין בו ובחפותו ופועל לשחרורו. עיקר המחזה הוא מאבקו של
קזבלן על שמו הטוב. הוא מוכיח את חפותו, והופך מאימת השכונה לגיבור השכונה ונושא
את רחל לאישה. במחזה המקורי גילם יוסי ידין את תפקיד קזבלן, אך אין ספק שמי שמזוהה
עמו יותר מכל, הוא יהורם גאון שגילם אותו במחזמר ובסרט.
"יש מקום" הוא שיר שקשה לי אתו מבחינה אידיאולוגית, אך אני
בהחלט יכול להזדהות אתו מבחינה רגשית. מבחינה אידיאולוגית, איני יכול לסבול את עצם
המחשבה שיהודי, ישראלי, החי בארץ ישראל, במדינת ישראל, שר שיר אהבה וערגה לגולה,
כאל מחוז חפץ. אולם מבחינה רגשית איך אפשר שלא להזדהות עם געגוע וערגה למחוז
הילדות, למסורת המשפחתית? אולם במחזמר ובסרט אין זה סתם געגוע לעבר, אלא תחושת
תסכול של התנפצות חלום, של מי שעלו למולדתם הלאומית וחשים בה אזרחים סוג ב'.
הסרט כולו מדבר על הכבוד האבוד של העולים ממרוקו. "בקזבלנקה
נותנים כבוד לבנאדם". וכאן הם חשו שאין נוהגים בהם בכבוד האנושי שהם ראויים
לו.
אני מזהה בשיר הזה אירוניה דקה. לְמה בעיקר מתגעגע קזבלן בקזבלנקה?
לגעגוע לארץ ישראל. "את העיניים של אבי שם לא אשכח, איך מביט, מביט אל
המזרח". ההוויה היהודית במרוקו, שעיקרה – הערגה לא"י, חסרה לו כאן, אולי
כיוון שמציאות החיים שונה כל כך מהחלום. הוא חש שאותה ערגה נשארה במרוקו, הגם
שהיהודים בגופם כבר לא נמצאים שם. "אני שומע קול תפילה מבית ריק".
כלומר, שם נשאר החלום על הארץ המובטחת, בעוד כאן ההבטחה לא ממש התממשה.
לפני כשנתיים עורר יהורם גאון סערה, כאשר דיבר על הרמה הטקסטואלית
הירודה של שירי הפופ המזרחי. לטעמי הוא צדק וטעה. הוא צדק באשר לרמת השירים אליהם
התכוון, אך הוא טעה כאשר שייך אותם דווקא לפופ המזרחי; הדברים נכונים גם לגבי רמתם
הירודה של שירי פופ רבים שאינם מן הסוגה המזרחית. כך היו מרבית השירים בכל
התקופות. בסופו של דבר, רוב השירים הללו נשכחים, מכל תקופה נשארים בעיקר השירים
הטובים, ולכן נדמה לנו שפעם כל השירים היו איכותיים.
אולם הסערה הציבורית שהציגה אותו כאנטי מזרחי עשתה לו עוול. לא זו
בלבד שיהורם גאון הוא מזרחי, ס"טניק, צאצא של מגורשי ספרד, אלא הוא מזוהה
מאוד עם מורשת יהדות ספרד, עם שירת הלדינו, עם חזנות ספרדית. ובעיקר, הוא מזוהה עם
דמותו של קזבלן ביצירת המחאה המזרחית הוותיקה ביותר, שהביאה את סיפור העליה מארצות
ערב וקשיי הקליטה למרכז התודעה הישראלית.
מזל טוב ליהורם גאון!
יש מקום רחוק אחרי הים
שם החול לבן, הבית חם
שם השמש מאירה מעל
את השוק, הרחוב והנמל
הבית שם, אחרי הים
אני זוכר בליל שבת הנר דולק
ואבי מביט, מביט בי ושותק.
זה מקום רחוק, מקום נפלא
שם מכל חלון שומעים תפילה
בחצר הבית אם ובת
בתנור אופות חלות שבת
הבית שם, אחרי הים
את העיניים של אבי שם לא אשכח
איך מביט, מביט אל המזרח.
זה מקום אשר נשאר רחוק
בלי שירי שבת, תפילה וצחוק
סמטאות צרות מול ים גדול
ובתים ריקים בוכים בלי קול
הלב עוד שם אחרי הים
אני שומע קול תפילה מבית ריק
יש מקום אשר נשאר נשאר הרחק.
לכל מקום אשר אליו אברח
ישנו מקום שלא שלא אשכח
אותו תמיד אשא עימי בלב
יש מקום אותו אני אוהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
