אליעזר בן יהודה / מתי כספי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 10.1.15
מחר, כ"א בטבת, יהיה יום הלשון העברית במערכת החינוך. השבוע
יתקיים הכנס השנתי לשפה עברית בראשל"צ, "לשון ראשון". ערב הפתיחה
של הכנס יוקדש לזכרו של אליעזר בן יהודה. יום הולדתו של בן יהודה, הוא יום השפה
העברית. אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, חוגג 157 חורפים, ואנו מקדישים לכבודו
את הפינה.
"מחיה השפה העברית", אמרתי, וכבר נכנסתי לשדה מוקשים של
מחלוקת. רבים חולקים על ההגדרה, ומשליכים אותה על כישרון יחסי הציבור של בן יהודה.
וכיוון שבן יהודה היה אדם שנוי במחלוקת ואיש ריב ומדון, המחלוקת הזאת שליוותה אותו
בחייו, ממשיכה ללוות את זכרו עשרות שנים אחרי מותו. מה פתאום "מחיה השפה
העברית"? וכי השפה העברית מתה? וכי יהודים לא התפללו לאורך הדורות בכל תפוצות
הגולה בעברית? לא קראו בתורה בעברית? לא למדו תורה בעברית? ובאיזו שפה התכתבו ביניהם
משכילים יהודיים בני גלויות שונות, אם לא בעברית?
ואם השפה הוחייתה, האם היה זה מפעל של איש אחד? וכי רק הוא, בן יהודה,
החיה אותה? הרי היה זה מפעל של רבים.
ובין מחיי השפה היו אסכולות שונות. ביאליק, למשל, שחידש מילים רבות
מאוד בשפה העברית, הנהיג אסכולה אחרת, אסכולת אודסה, ההופכת כל אבן במקורות ישראל
כדי לשאוב מהן השראה, ואינה מושפעת מלשונות לועז, כדרכו של בן יהודה, אותו הגדיר
בלעג מנדלי מוכר ספרים "בית חרושת למילים", אף שגם הוא שאב את מילותיו
בראש ובראשונה מן התנ"ך והמשנה. ועוד טענו נגדו על האופי הסנסציוני, היום
היינו מכנים זאת הצהוב, של העיתונים שערך.
הכל טוב ויפה, ואף על פי כן, אין אדם הראוי לתואר מחיה השפה העברית
יותר מאליעזר בן יהודה. נכון, השפה מעולם לא מתה, ולא היה יום אחד בהיסטוריה שבו
לא נשמעה בכל מקום שבו היה מנין יהודים. נכונה יותר ההגדרה המופיעה בשיר שאותו
נשמע היום – העברית נמה אלפיים. היא הייתה שפת קודש, שפת תפילה, שפת לימוד, אך היא
לא הייתה שפה חיה. המשכילים שהשתמשו בה כדי לתקשר עם משכילים יהודיים בני גלויות
אחרות, השתמשו בשפה דלה ועילגת ובאינספור מילים זרות. תחיית השפה העברית, בשלהי
המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של הציונות – לצד תחיית
האומה, תחיית המולדת, וחידוש הריבונות היהודית, גם החייאת השפה והתרבות.
לא היה זה מפעל של איש אחד, אך איש אינו מזוהה עמו כאליעזר בן יהודה,
שהיה קנאי לשפה העברית, שהיה משוגע לדבר אחד – השפה העברית, שלחם את מלחמותיה,
ובלשון השיר שנשמע: "מלחמה לו את הלע"ז להשחית". ילדיו של בן יהודה
היו הראשונים שהתחנכו על טהרת העברית, ובשיטתו המקורית, של לימוד עברית בעברית, מה
שחייב אותו להתאכזר אליהם בבידוד מן הסביבה. כן, הוא עצמו ומשפחתו שילמו מחיר כבד
במלחמתה של העברית, כדי להפוך אותה למובן מאליו.
בן יהודה הקים את ועד הלשון, שקדם לאקדמיה ללשון עברית. הוא ייסד וערך
את העיתון העברי "הצבי" ואת כתב העת העברי "השקפה" והוא מחבר
המילון המונומנטלי, מילון בן יהודה. ומעל הכל, הוא חידש מאות מילים, ובהן המילים
המופיעות בשירנו: יוזמה, מגהץ, פצצה, ריהוט, כרובית וגלידה, עד שהשפה גדלה, ולא
הכירה את מראה דמותה.
השיר שנשמע, הוא שירו של העיתונאי ושדר הטלוויזיה, ובשנות ה-60 ו-70
גם הפזמונאי ירון לונדון, "אליעזר בן יהודה". לונדון עצמו הוא פריק של השפה העברית, המקפיד על שפה
רהוטה וגבוהה ועל הגייה נכונה, ואלה היו לסימן ההיכר שלו. השיר מבטא הערצה לגיבורו
של לונדון, אליעזר בן יהודה, שאותו ואת קנאותו לתואר ולפועל ולשם, הוא משווה
לנביאים הקנאים לשם. בן יהודה מקדיש את ימיו ולילותיו למשימה הקדושה של החייאת
הלשון העברית. לונדון גוער בו בחיבה, על כך שהוא פוגע בעצמו: "אליעזר, מתי
תשכב לישון, הן קומתך כמעט אפיים שחה, והעברית אשר חיכתה אלפיים, היא תמתין לך עד
בוא השחר". אך בן יהודה אינו שועה להפצרות, נוצתו המהירה לא נחה.
ירון לונדון כתב באהבה רבה על בן יהודה, שבדה מילים, מילים, מילים,
מילים ממוחו הקודח. וכיוון שלא מצא חרוז לקודח, הוא כינה אותו, משום מה, יהודי
מבדח. אך האמת היא, שמה שמבדח באמת בשיר, הוא העובדה שבן יהודה מושר במילעיל, ולא
במילרע, כפי שבן יהודה עצמו הקפיד. לו קם בן יהודה מקברו ושמע את השיר, הוא לא היה
סולח על כך לירון לונדון.
אך האמת היא שמי שהפך את בן יהודה במילרע לבן יהודה במילעיל, לא היה
ירון לונדון, אלא מלחין השיר, מתי כספי, שבניגוד לדרכו אנס את המילים כדי להתאימן
למנגינה.
הביצוע המקורי של השיר היה של חווה אלברשטיין. אנו נשמע את מתי כספי
עצמו.
כמו הנביאים הקנאים לשם
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם.
ובחצות, העששית בחלונו,
היה רושם במילונו תילי תילים
מילים יפות, מילים עפות,
מתגלגלות מן הלשון.
אליעזר, מתי תשכב לישון
הן קומתך כמעט אפיים שחה
והעברית אשר חיכתה אלפיים
היא תמתין לך עד בוא השחר.
אליעזר בן יהודה
יהודי מבדח
מילים מילים, מילים מילים
הוא בדה ממוחו הקודח.
אם נמה העברית אלפיים, נו אז מה,
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה,
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט
בקצה נוצה בכתב רהוט.
כתב כרובית, כתב גלידה,
כתב את כל, את כל מילון בן יהודה.
ועוד הוסיף מילים לברוא
ונוצתו המהירה לא נחה
והשפה גדלה
ולא הכירה את מראה דמותה
את מראה דמותה בבוא השחר.
אליעזר בן יהודה...
ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר:
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו
בברית מילה ועד מותו -
כרותה לו ברית עם העברית
ומלחמה לו את הלעז להכרית.
איתמר - אכן היה לגבר,
קומת תמר ויפי צורה וסבר,
והלשון בפיו היתה שפת עבר.
איתמר בן אבי,
שאביו היה נביא
גבר כלבבי.
אליעזר בן יהודה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
