הבלוג של אורי הייטנר

אז מה יש בבראשית מ"ה? סיפור דרמטי ומרתק, אחת הדרמות הגדולות, המסעירות והמרגשות ביותר בתנ"ך – התוודעות יוסף אל אחיו, אליהם התנכר ובהם התעלל. היום היינו כותבים בקדימונים: הכינו את הממחטות. יוסף, אגב, עושה זאת בגדול: "וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה". "וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו וַיֵּבְךְּ ".

יוסף מתוודע אל אחיו, לאחר נאומו הדרמטי והמרגש של יהודה, בפרק הקודם. הנאום הזה המיס את לבו של יוסף. הוא סיפר לאחיו על זהותו, והפציר בהם לא להצטער על קורותיו, כי ירידתו למצרים היתה שליחות אלוהית להכין את הקרקע להצלת המשפחה.

הפי אנד? כן, ולא. שהרי בהמשך הפרשה, יורדים יעקב ובניו מצרימה, ומתחילה הפרשה הארוכה והעגומה של הגלות והעבדות.

סיפור האיחוד של המשפחה, אחרי הנתק הממושך, והפיוס הכן חרף ההיסטוריה הקשה, מבטא ערך נעלה של אחדות לאומית. אני דוגל בכל לבי ובכל נפשי בערך האחדות הלאומית. אחדות אינה אחידות, אינה מוחקת גוונים ואינה מטייחת מחלוקות. משמעות האחדות היא הזדהות וסולידריות בין כל בני העם, בעלי הגורל המשותף והייעוד המשותף. ואם הייעוד אינו משותף, יש לעמול קשה כדי ליצור אותו.

עם המסר של האחדות הלאומית אני מזדהה מאוד. הבעיה היא, שבסיפורנו העם מתאחד בגולה, באמצעות ירידה מן הארץ. הפרשה בה מופיעים הפרקים הללו ובהם סיפור הירידה למצרים, היא פרשת "ויגש". בהפטרה של פרשה זו, הבעיה הזאת נפתרת.

בהפטרה, אנו קוראים את חזון הנחמה של יחזקאל, שהוא כידוע בומבה של נביא: "כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ, וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד".

הפסוק הזה חקוק על קיר האולם המרכזי בבית הנשיא. הוא חלק מחזיון שלם ונבואה על קיבוץ כל גלויות ישראל מכל התפוצות וחידוש הברית בין אלוהים והעם, חידוש מלכות דוד, הקמתו מחדש של בית המקדש. אין בנו געגוע ותשוקה להקמת מונרכיה או לבית מקדש ועבודה הקורבנות. אבל קיבוץ גלויות, חזרת העם היהודי לארץ ישראל, הגשמת הציונות והקמת מדינת ישראל, שהיא הבית השלישי, הם בפירוש התגשמות נבואתו של יחזקאל. הנשיא הוא האדם המסמל את ערכי המדינה, את ייעודה ומטרותיה, ואין כמו הפסוק הזה כסמל למהותה של המדינה.

משמעות החזון אינה רק קיבוץ העם מגלויותיו השונות, אלא לא פחות חשוב – אחדות ישראל, על כל ריבוי הגוונים, האמונות והדעות בתוכו ואיחוי השסעים בין דתיים וחילונים, בין עדות, בין שמאל וימין, הפסקת שיח השנאה הקיים בחברה הישראלית וחיבור מחודש בין הישראליות והיהדות.

למה נבחרה הנבואה הזאת לשמש הפטרה לפרשת "ויגש"? הנבואה מדברת על האיחוד המחודש של אפרים ויהודה – אפרים כסמל לעשרת השבטים שהקימו את ממלכת ישראל, שאפרים היה הגדול והחשוב שבהם ויהודה הוא ממלכת יהודה. הנבואה מתארת את איחוי הקרע וסוף הפילוג בעם. בפרק שלנו, מתאחדים יוסף, אביו של אפרים, עם אחיו, בהתוועדות המרגשת לאחר הנתק הממושך.

אסיים בציטוט נוסף מן ההפטרה: "וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם, וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם".

* 929