הבלוג של אורי הייטנר

"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו עוֹד. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי".

איזו התרגשות! איזה הפי אנד לפרשה הארוכה והכואבת של יוסף ואחיו, של יוסף ואביו.

הפי אנד? כן, ולא. שכן לצד האיחוד ההיסטורי, יעקב ובניו יורדים מצרימה, ומתחילה הפרשה הארוכה והעגומה של הגלות והעבדות.

פרק מ"ו מספר את סיפור הירידה הגדולה מהארץ. יעקב ו"בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל-זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה", "וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן", "כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב כָּל-נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ".

הדבר האחרון שאני יכול להתחבר אליו הוא ירידה מן הארץ. להיפך, אני סולד מהלגיטימציה לירידה, עד כדי כך שכבר לא פוליטיקלי קורקט להשתמש במושג "ירידה": "יש לי שני ילדים, אחד גר בת"א ואחד גר בניו יורק", כאילו מדובר רק במקום מגורים, ואין משמעות ערכית לחיים בארץ או בגולה, ומה שקובע הוא מחיר המילקי. אני מאמין שמקומו של יהודי הוא אך ורק בא"י ובוודאי שאני שולל את עזיבת הארץ של יהודי ישראלי שחי בה, כמו משפחת יעקב.

לכאורה, יש להם סיבה מוצדקת – הרעב הכבד. הם לא ירדו למקום שבו המילקי קצת יותר זול. ירידתם מן הארץ נועדה לאפשר חיים, וככזאת היא הכרח בל יגונה. ניתן היה, אולי, לקבל זאת, אלמלא הפסוק אותו נקרא בפרק הבא: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". הם לא ירדו כפליטים עד יעבור זעם, אלא התנחלו ונאחזו במצרים, היאחזות לדורות, עד יציאת מצרים שאף היא נכפתה על צאצאיהם.

תירוץ נוסף המצדיק את הירידה מהארץ וההשתקעות במצרים, הוא שמדובר בתכנית אלוהית, שפורטה בברית בן הבתרים. בעיניי, התירוץ הזה הוא כפירה בעיקר, מאחר ועיקר היהדות הוא חופש הבחירה של האדם. יש תכנית אלוהית? הכל צפוי? יתכן. אבל הרשות נתונה, וכל אדם בן חורין לקבל את ההחלטה הנכונה או השגויה. ומה לעשות, לא נעים אך אבותינו בחרו לרדת מהארץ הקשה שלנו לחיים הטובים במנהטן שעל גדת הנילוס.

* 929