שאלת בחירת הבן הממשיך. במפגש של יעקב עם יוסף ובניו, אפרים ומנשה, מברך יעקב את הנכדים. מאחר ועיני יעקב הזקן, בן ה-147, כבדו מזוקן, מקרב אליו יוסף את בניו, ומניחם, כמקובל, כך שהבן הבכור, מנשה, ניצב לימינו והבן השני, אפרים, משמאלו. יעקב מפתיע - משכל את ידיו, ומניח את ימינו על ראש אפרים הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה הבכור. משמעות הדבר, היא הענקת הבכורה המהותית לבן שעל ראשו מונחת יד ימין, אף שביולוגית אין הוא הבכור. יוסף המבחין בכך, מנסה לתקן את הטעות. "וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו לֹא-כֵן אָבִי כִּי-זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם וְגַם-הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם. וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.
קשה שלא להיזכר בסיטואציה דומה – ברכת יצחק את בניו. גם אז, עיני האב כבדו מזוקן. גם אז העניק האב את ברכת הבכורה לבן הצעיר. אך ההבדל הוא מהותי. בעוד יצחק תומרן שלא ברצונו, בידי אשתו ויעקב בנו, לעשות כן, יעקב צלול וסמכותי גם בזקנתו, הוא מבין היטב את המצב ושומר את השליטה בידיו. נכון, מנשה הוא הבכור, אך אפרים ראוי ממנו.
ובמי יבחר יעקב כבכיר בניו? על כך, בפרק הבא.
ברכת יעקב לנכדיו יפה ומרגשת: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". איזו ברכה יפה!
ועוד הוסיף יעקב: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". ועד היום, בכל הדורות ובכל העדות, נוהגים ההורים להניח ידיהם על ראשי ילדיהם, כהניח יעקב את ידיו על ראשי אפרים ומנשה, ולברך אותם: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
