הבלוג של אורי הייטנר

למחרת היום, שבו נשא ראש ממשלת ישראל את נאומו בפני בתי הנבחרים בארה"ב, אנו קוראים את הפרק בו מתאר משה, גדול המנהיגים בהיסטוריה את חולשתו: "בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ, כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי".

וממש מתבקש להוסיף עוד קיסם למדורת ההתלהמות על המנהיג הריק שכוחו בפיו, הנואם במקום לעשות ולהשוותו למנהיג שאינו עובר מסך, אינו איש דברים, אך הוא איש אמת ומנהיג אמת.

אך אני מעדיף לא לומר את "המתבקש". זאת מלאכה קלה מדי. במקום זאת אבחן האמנם כושר רטורי והיכולת לשאת נאומים אינם תכונה נחוצה למנהיג.

****

 כושר הנאום אינו תנאי מספיק להנהגה, אך הוא כישור חיוני ביותר. נאומים גדולים בתולדות האנושות עיצבו את ההיסטוריה, שינו את העולם, הוליכו אחריהם עמים, הציתו את הדמיון והעניקו השראה לדורות.

הרשימה ארוכה, החל מנאומיו הגדולים של דמוסתנס, המדינאי האתונאי בן המאה הרביעית לפנה"ס הנחשב לגדול נואמי יוון, דרך הבשורה על ההר של ישו, ועד הנאומים הגדולים של העת החדשה כמו נאום הפרידה של ג'ורג' וושינגטון בסיום תפקידו כנשיא הראשון של ארה"ב, נאומו של נשיא ארה"ב וודרו וילסון שבה הכריז על הצטרפות ארצו למלחמת העולם הראשונה מתוך לקיחת אחריות על הדמוקרטיה בעולם, "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג, "אני ברלינאי" של קנדי, נאומו של וצלאב האוול ביום מהפיכת הקטיפה בפראג ואפילו נאום "כן, אנחנו יכולים" – נאומו הגדול ומעורר התקווה וההשראה של אובמה ביום ניצחונו ההיסטורי בבחירות.

וגם בתולדות עמנו – נאומיהם של נביאי ישראל, של ישעיהו, ירמיהו עמוס ושאר הנביאים, מהדהדים באוזנינו, במוחנו ובלבנו, גם היום, אחרי אלפי שנים, ומתווים לנו את הדרך הראויה. ובימינו – הכרזת המדינה בה"א באייר תש"ח, הספדו של משה דיין לרועי רוטברג, נאומו של יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים על הצופים, הם רק דוגמאות אחדות של נאומים היסטוריים גדולים.

על בגין נאמר בלעג שכוחו רק בנאומים, שאין הוא איש מעשה ולא איש של החלטות. אולם כאשר בוחנים היום את הקדנציה שלו כראש הממשלה, מסתבר שאיש הנאומים הצטיין בעיקר בקבלת החלטות נועזות, המתערבות בהיסטוריה ומשנות אותה.

וכמובן שנואמים גדולים הובילו את עמיהם ואת העולם לאסונות גדולים. ולא אזכיר כאן דווקא את נאומיהם של היטלר ומוסוליני. זה קל מדי. אני מעדיף להיות רלוונטי לאקטואליה, ולהזכיר את נאומו של צ'מברליין, ראש ממשלת גרמניה, ב-30 בספטמבר 1938, ברדתו מהמטוס, עם שובו עטור ניצחון, כגיבור לאומי, לאחר שחתם על הקדימון להסכם המתגבש היום עם איראן: "אנו רואים בהסכם שנחתם אמש ובהסכם הימי בין אנגליה לגרמניה סמלים לרצונם של שני עמינו לא לצאת עוד לעולם למלחמה זה בזה. כלה ונחרצה מעמנו להתמודד עם כל הסוגיות האחרות העלולות להטריד את שתי המדינות על דרך ההתייעצות, ואנו נחושים בדעתנו להמשיך את המאמצים לסלק מקורות אפשריים לחילוקי דעות, כדי להבטיח את שלומה של אירופה. ... חבריי הטובים, בפעם השניה בהיסטורי שלנו, ראש ממשלה בריטי חזר מגרמניה והביא אותו שלום בכבוד. אני מאמין כי זהו שלום בדורנו. לכו הביתה ושנו שנת ישרים".

כאשר צ'מברליין הנערץ נשא את נאומו, לא היה בכל רחבי בריטניה אדם נלעג יותר מוינסטון צ'רצ'יל, חברו של צ'מברליין למפלגה השמרנית, שניסה להסביר לעמו שהמלך עירום.

צ'רצ'יל הוא המופת של מנהיג דגול שהיה נואם דגול ונאומיו היו כלי עבודה מרכזיים בהנהגתו המופתית. "לא אוכל להציע דבר מלבד דם, יזע ודמעות. צפויה לנו תלאובה קשה שבקשות. לפנינו חודשים רבים, רבים ביותר, של מאבק וסבל. שואלים אתם, מה המדיניות שלנו? אני אומר כי המדיניות היא לקדש מלחמה באדמה, בים ובאוויר. לאסור מלחמה בכל כוחנו ובכל העוצמה שהעניק לנו האלוהים, לאסור מלחמה נגד רודנות מפלצתית שכמותה לא הייתה מעולם בהיסטוריה האפלה והאומללה של הפשע האנושי. זאת המדיניות שלנו. שואלים אתם מהי מטרתנו? אענה במילה אחת. המטרה היא ניצחון. ניצחון בכל מחיר; ניצחון למרות כל האימה; ניצחון, תהיה הדרך ארוכה וקשה ככל שתהיה, שכן בלא ניצחון אין לנו תקומה. ... נוטל אני את המשימה בהתרוממות רוח ובתקווה. אני סמוך ובטוח כי הדעת לא תסבול כישלון מטרתנו בקרב אומות האדם. מרגיש אני כי עומדת לי הזכות בשעה הרת גולן זאת לתבוע את עזרת הכל ולומר, אזרו עוז, קדימה נצעד בכוחנו המאוחד".

צ'רצ'יל הוביל את עמו ואת העולם החופשי לניצחון על המפלצת הנאצית, בנחישות, במדינאות ומצביאות גאונית, בהחלטות נכונות, אך גם בנאומים מלהיבים, שבהם חיזק את רוח עמו, את עמידתו האיתנה ואת מצעדו לניצחון.

****

הזכרתי את דמוסתנס, גדול נואמי אתונה. גם הוא, כמו משה, לא נולד כנואם גדול. אף הוא היה ערל שפתיים, כבד פה וכבד לשון, כמשה.

הוא היה בעל קול חלש, מגמגם וסבל מטיקים מביכים. במאמצים עצומים, כמו עמידה לאורך שעות מול גלי הים כדי להתגבר על שאונם בקולו, כמו נאום תוך כדי טיפוס מאומץ על ההרים הגדולים כשבפיו חצץ, כמו תליית חרב מעל כתפו הסוררת, שפצעה אותו בכל משיכת כתף בלתי רצונית – התגבר על מומיו והיה מופת לכושר רטורי יוצא דופן.

לא איש דברים אנוכי, אמר משה לאלוהים, אך משה הוא בעל ספר דברים, שכולו נאום הפרידה של משה מעמו. משה בן ה-120 נשא במשך ימים את נאומו הגדול באוזני העם כולו. גם האיש כבד הפה וכבד הלשון, היה לנואם גדול, ונאומו היה אחד מכלי מנהיגותו.

****

נאומו של נתניהו היה משא חשוב שהביא את האמת הקיומית שלנו לאוזני העולם כולו. חבל שפוליטיקה קטנה מנעה מפגן של אחדות לאומית סביב שליחותו ונאומו. נקווה שהנאום ישפיע וישנה, וימנע עוד "שלום בדורנו", מן הסוג של אותו מנהיג ששלח את עמו "לישון שנת ישרים".

* 929