וַיִּתֵּן יְהוָֹה אֶת-חֵן הָעָם בְּעֵינֵי
מִצְרָיִם. גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה
וּבְעֵינֵי הָעָם.
הפסוק הזה הוא בלתי נתפס. מצרים סבלו סבל רב בשבועות האחרונים מתשע
המכות שספגו. מי שהמיט עליהם את האסון הזה הוא משה, המנהיג החדש של בני ישראל שצץ
לפתע והפך סדרי עולם.
ודווקא אז, לפתע, מוצא עם ישראל חן בעיני מצרים, כלומר המצרים מכבדים
את ישראל, ומשה, מנהיגם של ישראל, גדול
מאוד בארץ מצרים.
"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" מיטיבים עשרת המרגלים לתאר את המציאות. ברגע
שאנו מדמים עצמנו לחגבים, כך אנו נראים בעיני זולתנו. אם נתייחס לעצמנו כמדינת
חסות של ארה"ב, גם ארה"ב תתייחס אלינו כאל מדינת חסות.
משה, מנהיגו של עם עבדים מוכה וחבול
ניגש בראש זקוף, ללא כל רגשי נחיתות, לארמונו של הרודן המצרי, האיש החזק בעולם,
ותובע בלי למצמץ תביעה חד משמעית – "שלח את עמי". וכאשר פרעה מתחיל
להתמקח אתו, הוא מסרב לכל פשרה. הוא מגלה נחישות ואף מכה במעצמה. ודווקא אז הוא
גדול בעיני מצרים.
נשיאת החן הזו בעיני מצרים, היא התשובה
הניצחת של המציאות לחשש שהביעו פרנסי הקהילה בפני משה אך לאחרונה: "הִבְאַשְׁתֶּם
אֶת-רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ".
ואולי הלקח החשוב, הוא לא להיבהל ממסעות הפחדה, של אלה מתוכנו שאנו
בעיניהם כחגבים.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
