הבלוג של אורי הייטנר

וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.

הפסוקים הללו מעוררים תימהון. איך זה יכול להיות?

הן עד לפני שבועות אחדים הייתם עבדים. הרי זה עתה קראנו על הסבל הנורא שחוויתם, על ההתעללות הקשה בכם, בעבדכם בפרך. הן זה עתה חוויתם ניסיון להשמדת עם – "כל בן היילוד היאורה תשליכוהו".

והנה, רק התחלתם לטעום את טעם החירות, וכבר אתם מתגעגעים? מתגעגעים למה?

זה בלתי נתפס. פשוט בלתי נתפס.

למה הדבר דומה? לכך שישראלים יהודים, אזרחים חופשיים במדינת ישראל הריבונית, העצמאית, הדמוקרטית, בארץ ישראל, יתגעגעו לאדמת אירופה שהקיאה אותם, שבה סביהם והוריהם הושמדו. ניתן להעלות על הדעת תופעה כזאת?

אפשר לדמיין שאחרי יציאת אירופה – אקסודוס של ימינו, יהיו יהודים, שנולדו בארץ וגדלו בה ויעדיפו לרדת לאירופה, דווקא לגרמניה, כמו בני ישראל אחרי אקסודוס המקורית, יציאת מצרים?

כדי להבין את גודל האבסורד, ננסה לדמיין תופעה כזאת בימינו. למשל, שישראלים, יהודים, יטיפו לירידה לברלין כי סיר המילקי שם זול יותר.

לא יעלה על הדעת. לא בבית ספרנו.

* 929