בטרם שכנע משה את פרעה ב"שלח את
עמי" הייתה לו משימה קשה לא פחות. אולי יותר. לשכנע את בני ישראל.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה" (שמות ו', ט').
מה פירוש לא שמעו? הוא דיבר ודיבר והם פשוט לא שמעו? יש להם יהלומים
באוזניים? אולי הם לא הקשיבו?
לא. הם פשוט לא רצו לשמוע. הייתה זו אי הקשבה אקטיבית מאוד. לא זו
בלבד שהם לא רצו לשמוע, הם גם גידפו ולעגו וכעסו ודיברו סרה במשה.
הנה כמה מן האמירות שנאמרו לעברו.
הביטוי הפופולרי ביותר היה – מטורף. על כך נוספו פנטזיונר, מגלומן, קיצוני,
מסוכן, משיח שקר.
הוא מסכן אותנו, אמרו על משה. הוא מעורר אנטישמיות. בגללו יאשימו
אותנו בנאמנות כפולה. פרנסי הקהילה אמרו עליו שהוא "מסכן ממש" את
ביטחונם, שכן בשל פעילותו יוטל צל על הפטריוטיות המצרית שלהם. הם גינו את חזונו של
משה כ"תעתוע דמיון שנולד בנסיבות מדאיבות ואשר ייעלם ברגע שישתנו
הנסיבות". "מוטב שלא יחטט בבעיות יהודיות בפומבי", אמרו כנגדו,
"שמא יתנו נשק בידי האנטישמים". טענו נגדו שהוא "עושה רעש",
הוא ממציא הזדמנות לעיתונות האנטישמית להפיח כזבים, הוא מזלזל בכל הצנוע והמעשי
ולהוט אחר הגרנדיוזי והשאפתני.
אחרים הזהירו שעצם הדוקטרינה של משה שבני ישראל הם עם, היא
"כפירה בשליחותה המוסרית של היהדות, בחינת אור לגויים". בני ישראל
האורתודוכסים טענו כלפיו שהוא מפר את שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל:
לא לעלות בחומה, לא לדחוק את הקץ ולא למרוד בגויים. הם הזכירו לו שבברית בן הבתרים
נאמר לאברהם שבניו יעבדו את מצרים 400 שנה ומה הוא קופייץ. הם טענו שהוא עלול
לעורר מאוויים שלא ידעו שבעה, לערער את מוסרות הדת וסמכות המוסדות והמנהיגים
המסורתיים ולהמיט שואה על תמימי הנפש הנמשכים אחריו. לעומת זאת, בני ישראל
הרפורמים טענו כלפיו ששאיפתו להעלות את העם לארץ כנען לכבוש אותה ולהקים בה מדינה
"סותרת את תכניה המשיחיים של היהדות... היהדות מטילה על הדבקים בה לשרת
במסירות נפש את המולדת שאליה הם משתייכים ולפעול לטובתה בכל לבם ובכל מאודם".
ואת ייעודנו הקדוש הזה, הם טענו, אנו מגשימים היטב כעבדים במצרים.
ומה עוד? "יהדות ולאומיות הן תרתי דסתרי"... אחרים האשימו
אותו שהוא זורע פירוד בעם. שתכניותיו האוטופיות מסוכנות.
וישמע משה את כל הדברים האלה, וינף את מטהו ויקרא בקול גדול: אם תרצו –
אין זו אגדה!
****
לכבוד פסח, חג החירות, חג יציאת מצרים, חג
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", חג "לשנה
הבאה בארעא דישראל", מה שיש ל"הארץ" לפרסם הוא מאמר של חומץ בן
יין, אברהם בורג, שכותרתו אומרת הכל: "יהודים, הישארו באירופה".
ובשפה קצת פחות מעודנת אפשר היה לנסח זאת
כ"יהודים, היה טוב יותר אם ההורים שלכם היו נרקבים בפולין".
****
ובדיוק לכך התכוון המנהיג הציוני שמריהו לוין, כשאמר: יותר קל להוציא
את ישראל מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מישראל.
****
בהגדה של פסח הקיבוצית, "הגדת התק"ם" בעריכת אריה בן
גוריון זצ"ל, מסתיים כך "הא לחמא עניא": "השתה אנחנו גאולי
ישראל, לשנה הבאה כל ישראל בני חורין בארעא דישראל".
* "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
