שלושה עשר מי יודע?
שלושה עשר אני יודע.
שלושה עשר שולחנות.
חברי אורטל שהשתתפו בסדר במדבר הסבו סביב 13 שולחנות. השולחנות קיבלו
שמות על פי שאלות הפיוט "אחד מי יודע". שולחן "שני לוחות
הברית", שולחן "תשעה ירחי לידה" וכד'.
הכוונה הייתה שכשנגיע בשלום לפיוט, טיפונת לפני "חסל סידור
פסח", בכל בית יקומו יושבי השולחן הרלוונטי על הכיסאות וישירו את הבית שלהם.
אולם מסורת העמידה על הכיסאות על פי חודשי ימי-ההולדת הייתה חזקה יותר.
וכאשר ב"שלושה עשר מי יודע" כל הקיבוץ עמד על הכיסאות בשירה
גדולה, בהתלהבות ובשמחה, היה זה אחד משיאי הסדר.
שנים עשר מי יודע?
שנים עשר אני יודע.
שנים עשר מניינים.
בעבר, ההשתתפות הגדולה ביותר של חברי אורטל בסדרים המשותפים, הייתה
בסדרים שערכנו בטבע. הפעם מספר המשתתפים היה נמוך – כ-120.
זאת למדתי מחכמת הזקנים של מורי ורבי בוג'ה: "כשהייתי
צעיר ספרתי באירועים את אלה שלא באו, ותמיד התאכזבתי. היום, כבעל ניסיון, אני סופר
תמיד את אלה שבאו, ואני תמיד מסופק ומרוצה".
יש יתרונות רבים בסדר רב משתתפים, אך היה משהו יפה ונעים דווקא
באינטימיות ובמשפחתיות של הסדר הזה, שהיה בסדר גודל של חמולה.
אחד עשר מי יודע?
אחד עשר אני יודע.
אחד עשר כוכביא.
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
והרמב"ם כתב: "להראות את עצמו כאילו הוא יצא במצרים". יהודי תימן
נוהגים להמחיז במהלך הסדר את יציאת מצרים.
אנו עושים זאת היטב כאשר אנו עורכים סדר במדבר. וכאשר גיא רבנו
הוציא את "בני ישראל" ל"יציאת מצרים" זוטא, והילדים הלכו
אחריו, מותניהם חגורים על רקע הנוף המדברי והגמלים שלידם – חשנו את התחושה כאילו
אנו יצאנו ממצרים, הרבה יותר מאשר בכל סדר פסח קונבנציונאלי.
אמנם הסדר היה באוהל בדואי ולא תחת כיפת השמים, אך היה זה ממש סדר
בטבע, ותחילתו – מיד לאחר "יציאת מצרים" הייתה בחוץ. אז נכון, בשבע בערב
עוד לא יצאו הכוכבים, ובכלל בליל הירח המלא קשה לא ממש רואים את הכוכבים. אבל...
מי שהיטיב להביט בשמים ואימץ קצת את הדמיון ועוד קצת את האמונה יכול לראות אחד עשר
כוכביא.
עשר מי יודע?
עשר אני יודע.
עשר מכות.
הסדר הקיבוצי משלב מסורת וחידוש. אנו מעודדים את החברים לשתף
אותנו במנהגים מבית אבא וסבא. כך למשל ענת מ' זיכתה אותנו במנהג הנפת הזרוע
לכיוון ירושלים, כמנהג העדה הטריפוליטאית.
וכמובן שלא פסחנו על מנהג קריאת עשר המכות והטפת טיפות היין מן
הכוסות, להמעיט מעט משמחת הגאולה בשל המחיר ששילמו המצרים, כי "בנפול אויבך
אל תשמח".
שלמה הוביל וכולנו קראנו בקול גדול בשמות המכות
וטפטפנו מן היין.
תשעה מי יודע?
תשעה אני יודע.
תשעה קריינים.
לא קל להנחות סדר פסח גדול, בשדה, אחרי יום של נסיעה ארוכה. איך
מחזיקים את כל הציבור ערני, מתעניין, מעורב? אחת הדרכים לכך היא הקריינות. חילקנו
את קטעי הקריאה לקריינים בעלי קול רם וערב, המיטיבים לקרוא חזק וברור. חילקנו להם
את קטעי הקריאה מראש. ואכן, הקריאה הייתה ערבה לאוזן וברורה והנעימה את הסדר.
שמונה מי יודע?
שמונה אני יודע.
שמונה קושיות.
מטרת העל של הסדר היא "והגדת לבנך". זו מהות
ה"הגדה". אנו מגידים לבנינו ומעבירים להם את המורשת של עם ישראל ושל
היהדות, את הסיפור הלאומי שלנו ובראשו – סיפור יציאת מצרים. הסדר הוא פואמה
פדגוגית, והוא בנוי באופן שנועד לשבור שגרה, לסקרן את הילדים ולעודד אותם לשאול
שאלות.
בהוראות ההפעלה של סדר פסח במשנה נאמר "ועל פי דעתו של בן, אביו
מלמדו". כלומר המטרה היא הבן ויש להתאים את הסדר ליכולתו להבין. ועוד אומרת
המשנה: "וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה
הזה" וגו'. כלומר, הקושיות אמורות להיות ספונטניות, השאלות שהילדים מעלים
מתוך סקרנותם. ארבע הקושיות הן תוכנת גיבוי למוגבלים, אלה שאין בהם דעת ואינם
יודעים לשאול.
ילדינו שרו, כמובן, את ארבע הקושיות, שהן חלק מהותי בקנון של הסדר.
אולם לב לבו של הסדר, בעיניי, היה הקושיות האותנטיות של הילדים. ילדי
"פיטר פן" ו"זבנג" העלו את השאלות שמסקרנות אותם באמת. מתוכם
נבחרו ארבע קושיות ל"פיטר פן" וארבע קושיות ל"זבנג". את שמונה
הקושיות שיבצנו לאורך הסדר, במקומות שבהם הן התקשרו לטקסט של ההגדה. הם שאלו
ולעתים אני השבתי ולשמחתי על חלק מן השאלות השיבו חברים מן הקהל.
ראוי שנהפוך זאת למסורת.
שבע מי יודע?
שבע אני יודע.
שבע – שעת הפתיחה של הסדר.
בשעה שבע בדיוק הגיעו משתתפי יציאת מצרים וגיא רבנו בראשם למאהל
והתקבלו בתרועת שופר גדול, שיותם (בעלה של ענבל נקש) הביא ותקע.
שישה מי יודע?
שישה אני יודע.
שישי ויכולו השמים.
השנה פסח חל בשבת וכך סדר פסח כלל גם את קבלת השבת; הדלקנו נרות שבת,
קידשנו את הקידוש לשבת ולחג, שרנו שירי שבת. ולכן הייתה השנה בסדר הפסח קדושה
כפולה ומכופלת.
חמש מי יודע?
חמש אני יודע.
חמש ראפריות.
אחד הרגעים הקסומים בסדר היה שיר הראפ "שלום פסח / אנחנו
כאן" שכתבו ושרו חמש ילדות מ"זבנג" ו"פיטר פן". יוזמה
עצמית מתחילתה ועד סופה, ללא מגע יד מבוגר.
ארבע מי יודע?
ארבע אני יודע.
ארבע בנות.
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. ומה עם הבנות?
מזה כשני עשורים פועל במדרשה ב"אורנים" בית מדרש לנשים,
חילוניות ודתיות – ניגון נשים. גולת הכותרת שלו – סדר נשים, לקראת הפסח. הנשים
כותבות טקסטים המבטאים אותן, להבדיל מהדרתן מטקסט הסדר. ניגוני הנשים הולכים ורבים
ומתקיימים במקומות רבים בארץ ולאחרונה גם בגולן. ג'וד משתתפת בקבוצה
הגולנית ונטלה חלק גם בסדר נשים.
בשנה שעבר יצאה ההגדה "והיא שעמדה", שבה מופיע הטקסט של
ההגדה בחלקו העליון של הדף וטקסטים נבחרים מסדרי הנשים בחלקו התחתון. לאחר שקראנו
מן ההגדה את "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" ובטרם שרנו את שירה של נעמי
שמר על ארבעת האחים, ג'וד קראה מן ההגדה "והיא שעמדה" את הטקסט "כנגד
ארבע נשים", מאת אהובה בן אהרון ז"ל.
שלושה מי יודע?
שלושה אני יודע.
שלושה סדרים במדבר.
את סדר פסח תשנ"ט (1999) חגגנו לראשונה במדבר, ב"חאן
השיירות". ונרא כי טוב.
חזרנו על כך בסדר פסח תשס"ח (2008) כאחד מאירועי השיא של שנת
השלושים לאורטל. כמו את הסדר השנה, גם את הסדר ההוא ערכנו ב"ספינת
המדבר". אז יצאנו לשלושה ימים ושני לילות, וטיילנו בשלושת הימים ובלילה
הראשון.
ושוב השנה.
היו לנו עוד שני סדרים מחוץ לאורטל. הראשון, שבעבורי הוא אירוע השיא
בכל תולדות אורטל, היה הסדר בירושלים, בגן הוורדים, מול משרד ראש הממשלה והכנסת,
בפסח תשנ"ג (1993) – סדר מחאה במסגרת המאבק על הגולן, כאשר ממשלת ישראל נשאה
ונתנה עם סוריה על נסיגה מהגולן. היה לנו גם סדר במערה בגליל, שלא השתתפתי בו, ואף
הוא זכור לטוב.
שנים מי יודע?
שנים אני יודע.
שני אבות.
אין זו הפעם הראשונה שאני אב הסדר וגם רונן הוא אב סדר מנוסה.
מעולם לא חשבתי על רעיון של הנחיה זוגית של הסדר. אולם כאשר שרית הציע לי
להוביל את הסדר יחד עם רונן, מיד השבתי בחיוב.
לא מהרעיון של הובלה זוגית התלהבתי, אלא מהפרטנר. בזכות החברות ארוכת השנים של רונן ושלי, ידעתי שהכימיה בינינו תיצור
סינרגיה בהובלת הסדר (סינרגיה = שלם הגדול מסכום חלקיו). אך לא פחות מכך, הדבר
התאפשר הודות לעובדה שרונן ואני חולקים השקפה דומה באשר למהות סדר פסח – משמעותו
וצביונו.
אני נהניתי מההובלה המשותפת (משותפת באמת, לא רוטציה) ועל פי המשוב
שקיבלתי מן החברים, אני מבין שגם הציבור נהנה.
ותשובה נוספת: שני אפיקומנים.
קרה לנו נס פסח. רונן בצע את המצה השמורה האמצעית משלוש המצות שעל
שולחן הסדר, ובאורח פלא האפיקומן התרבה והיו לנו שני אפיקומנים – אחד, בתוך האוהל,
לילדים עד כיתה ג' והשני, מחוץ לאוהל, לילדים מכיתה ד' ולנוער.
אחד מי יודע?
אחד אני יודע.
אחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו
אלוהינו שבשמים ובארץ.
****
היה נפלא, אורטל במלוא עוצמתה. כמובן שיש לקחים להפיק. למשל, חסרו לי מאוד הקולית ושירי הסדר
הקיבוצי בלחנים המקוריים, שמשנה לשנה פחות ממשתתפי הסדר מכירים וזוכרים אותם.
אבל הסדר היה משמעותי, משתף, מלמד, באווירה טובה, בשילוב דורות,
בהובלה מוסיקלית מוצלחת של איילת ובועז מוסנזון. וכך גם הטיול למחרת.
חסל סידור פסח כהלכתו!
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
