אל
תשליכני לעת זקנה / אביהו מדינה
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 19.4.15
מדליקי המשואות ביום העצמאות השנה הם פורצי דרך בתחומים שונים. בין
מדליקי המשואות יהיה גם היוצר והזמר אביהו מדינה, כפורץ דרך בתחום הבקעת המוסיקה
המזרחית, או כפי שהוא מקפיד לכנותה – המוסיקה הישראלית הים תיכונית, אל לב
המיינסטרים של המוסיקה הישראלית. ואכן, מעבר ליצירתו – הוא כתב והלחין 400 שירים
שרבים מהם היו להיטים גדולים, הוא בולט כלוחם ופורץ דרך בתחום. אפילו כמות הכתיבה
שלו הייתה חלק מן המאבק – לדאוג שיהיו הרבה שירים ושישירו אותם הרבה זמרים כדי
להקל על כניסתם לתקשורת. פרנסתו תמיד הייתה מעסקים, כבעל מלטשת יהלומים, ונושא
המוסיקה, היצירה והמאבק, היו שליחות, כשהוא הקפיד שפרנסתו לא תהיה תלויה בהם, כדי
שיהיה חופשי למאבק.
היום אין ספק שמאבקו הצליח. איני בטוח שהוא מאושר מרמתם של כל שירי הפופ
המזרחי, אך האמת היא שאין סוגה שאין בה הרבה שירים ברמה נמוכה, אלא שלרוב הטובים
שורדים, וכך יהיה גם עם המוסיקה המזרחית. אין ספק שרבים מן השירים שישרדו, יהיו
שיריו. את מרבית שיריו כתב לזמרים אחרים – הוא גילה וטיפח את מרבית זמרי המוסיקה
הים תיכונית, ואת מיעוטם הוא שר בעצמו.
מדינה נולד ב-1948 בשכונת שבזי בדרום ת"א, כבן אמצעי למשפחה בת
שמונה ילדים. אמו נפטרה בהיותו ילד בן 12. לימים אביו התחתן שוב ונולדו לו ששה
אחים נוספים. לאחר מות אמו החל אביהו ללמוד בפנימיית מבואות ים במכמורת, אך לא אהב
את המסגרת והמשמעת ועבר כילד חוץ לקיבוץ כיסופים. שם השתלב היטב, זכה לשנים
מאושרות ובעיקר, פגש בגיטרה ששינתה את חייו. כבר כנער בקיבוץ החל לכתוב ולהלחין
וזכה מדי שנה בתחרות מוסיקה שהייתה נהוגה בקיבוץ. את שירותו הצבאי החל בקומנדו
הימי והמשיך כמט"ק בשריון, תפקיד בו התמיד גם שנים רבות במילואים, והשתתף
במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.
את הקריירה המוסיקלית החל בשנת 1971, כאשר שני שירים שלו זכו במקומות
הראשונים בפסטיבל הזמר המזרחי – "למנצח שיר מזמור", וכך שיריו זכו
בפרסים ובמקומות הראשונים שנה אחר שנה. לעומת זאת, השירים ששלח לפסטיבל הזמר ביום
העצמאות לא התקבלו. השירים ששלח לרדיו לא התקבלו, מה שהביא אותו ואת חבריו למהפכת
הקסטות שזכתה לתפוצה אדירה, שבסופו של דבר גם התקשורת הממוסדת לא הצליחה להתעלם
ממנה, והיא החלה להשתלב בהדרגה גם בה, אך הדבר לווה במאבקים רבים.
התגלית הגדולה ביותר של אביהו מדינה הייתה, כמובן, זוהר ארגוב. אביהו
היה פטרונו, כתב את מרבית שיריו, ליווה אותו הן בניסיונות לשקם את חייו האישיים,
וכמובן בקריירה המוסיקלית שלו. אביהו מדינה כתב את השיר הגדול והמצליח ביותר של
זוהר ארגוב, שהוא גם המצליח ביותר מבין כל שיריו ומכל שירי המוסיקה הים תיכונית –
"הפרח בגני", הזוכה בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1982; שיר מקסים שאני אוהב
מאוד וכבר השמעתי אותו בפינה זו.
לרוב שיריו כתב אביהו הן את המילים והן את הלחן, ומיעוטם הם שירים מן
המקורות שהוא הלחין. הוא אחראי ללהיטים גדולים פרי עטו, ובהם "אל תירא
ישראל", "שבחי ירושלים", "תן לזמן ללכת", "סוד
המזלות", "חידה את לי", "כבר עברו השנים" ועוד רבים
אחרים. הוא עצמו הקליט ששה תקליטים ובהם אלבום כפול של דואטים עם שימי תבורי, אחד
מבני טיפוחיו.
אביהו מדינה מסרב להיקרא יוצר מזרחי ומקפיד שיכנו אותו יוצר ישראלי.
הוא טוען שכפי שאיש אינו מכנה יוצר ישראלי הכותב מוסיקת רוק "יוצר
מערבי", כך נכון גם לגבי יוצרים ישראליים, היוצרים מוסיקה ישראלית ים
תיכונית. חלומו הוא הפסקת ההפרדה המלאכותית בין מוסיקה מזרחית ושירי ארץ ישראל. כל
עוד תהיה הפרדה תרבותית, תהיה גם הפרדה חברתית ותהליך בניית עם אחד ידחה. בראיון
ל"ישראל היום" הוא הציג את חזונו: "בעוד שניים שלושה דורות,
כשהנכדים של הנכדים שלי יגדלו בתוך חברה שהיא ישראלית לגמרי, והשורשים יהיו רק סוג
של היסטוריה רחוקה בעבודת השורשים המשפחתית. רק אז אנחנו נהיה מקשה אחת".
אביהו מדינה שימש שנים רבות כיו"ר אקו"ם, האגודה השומרת על
זכויות היוצרים במוסיקה הישראלית והיום הוא בעלים של תחנת הרדיו "לב
המדינה" בשיתוף עם גדעון לב ארי.
השיר שאשמיע הוא אולי המזוהה ביותר עמו כזמר - "אל תשליכני לעת
זקנה"; לחנו לפסוקים ח' ו-ט' במזמור ע"א בספר תהילים. הנושא קרוב היום
ללבי, בהתמודדות עם הזקנה של אבי. והוא מטריד מאוד ברמה הלאומית, שבה אנו לוקים
בתופעה של עוני מחפיר בקרב זקנים ובהם ניצולי שואה רבים, ורק בשבוע האחרון, סביב
אירועי יום השואה, נחשפנו לכך בכתבות רבות בתקשורת. זוהי חרפה לאומית, שכבר לפחות
עשור מדובר בה. בשנים האחרונות נעשו מעשים להקלה על המצוקה, ובנושא הזה ראוי לשבח
שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, אך עדין המצוקה רבה. לא נותרו עוד שנים רבות לשורדי
השואה לחיות, ומן הראוי שהממשלה תתגייס כיעד דחוף לסיוע להם כדי שלפחות את שנותיהם
האחרונות יעבירו בכבוד. אך מצוקת הקשישים בישראל אינה קשורה רק לניצולי השואה,
וחשוב מאוד שלא נראה במתן מענה למצוקתם תחליף לחובת המדינה לדאוג לרווחתם של כל
אזרחיה הקשישים.
השיר זכה לביצועים רבים, משימי תבורי, דרך יהורם גאון ועד דודו פישר,
אך הביצוע המוכר והמצליח ביותר הוא של אביהו מדינה עצמו. לאחרונה שמעתי גרסה
מקסימה שלו בדואט עם שולי רנד, אך לא הצלחתי למצוא אותה, ונשמע את גרסת הסולו של
אביהו מדינה.
יִמָּלֵא פִי, תְּהִלָּתֶךָ;
כָּל-הַיּוֹם, תִּפְאַרְתֶּךָ.
אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה;
כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
