יש לי
רֵעה / דרורה חבקין
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 26.4.15
ב-1977 פרץ למוסיקה הישראלית להיט היסטרי של דורי בן זאב; שיר שכתב
יחד עם שלום חנוך - "למון טרי", מתוך התקליט "לימונדה". שיר
הומוריסטי, על התפר בין עברית ואנגלית, כולל השורה: "אמרה אלי: עברי, דבר
עברית", כסיסמת גדוד מגִני השפה שלחם את מלחמת העברית לפני קום המדינה. ובשיר
הופיעה השורה העילגת: "מי זה דורֵחַ על קברי?"
איך יוצרים כדורי בן זאב ושלום חנוך, שבדרך כלל מקפידים מאוד על דיוק
בשפה העברית, כותבים שגיאה כזאת גסה? לא, הם לא טעו. זו פרודיה. אגב, בשירונט
"תקנו" את הטעות, והם כותבים "מי זה דורך על קברי" ובכך
החמיצו את הפואנטה.
פרודיה על מה? השורה הזאת מופיעה בשיר רחוב משנות השלושים ואולי אפילו
שנות העשרים של המאה שעברה – "יש לי רֵעָה". שיר חמוד ומצחיק מאוד, מן
התקופה שהעברית המתחדשת בקושי יצאה מתרדמת החורף בת שנות אלפיים; שיר רחוב בשפה
המנסה לעתים להיות גבוהה, אך היא רוויית שגיאות ועילגת בעליל.
השיר הנשכח זכה לתחיה מחודשת בשלהי שנות ה-60, בתקליט של שירי רחוב
שהוציאה דרורה חבקין.
לפני שלושה ימים מלאו עשרים שנה למותה ללא עת, בגיל 61, מדום לב, של
הזמרת, הפזמונאית, המלחינה ואייקון התרבות דרורה חבקין.
דרורה חבקין שירתה בלהקת הנח"ל בשנות החמישים המוקדמות ולאחר מכן
כתבה שירים רבים ללהקות הצבאיות, לזמרים המובילים בשנות החמישים והששים ולעצמה. אך
את רוב השירים בביצועה, כתב והלחין "עממי". תרומתה הגדולה, בעיניי,
לתרבות הישראלית, הייתה החייאת שירי הרחוב, כפי שהגדירה את שירי העם של היישוב
העברי לפני קום המדינה ושל מדינת ישראל הצעירה; שירים של ילדים, שירי תנועות נוער
ושירי שכונה שהתגלגלו ברחוב, והם חלק משמעותי מתרבות של עם, אך מעולם לא תועדו ולא
הוקלטו, כי הרי זה לא רציני.
דרורה חבקין ליקטה אותם, שימרה ותיעדה אותם בשני תקליטים שהוציאה,
הראשון ב-1969 והשני כעבור שנתיים-שלוש, ואף הופיעה עמם במופעים ובטלוויזיה
הצעירה. השירים המחודשים, שעוררו את בלוטות הנוסטלגיה של הישראלים הוותיקים, היו
ללהיטים גדולים, דוגמת "יונה פעמונה", "הוי ירוקה מבטן
ולידה", "בת שש עשרה הייתי", "התאהבתי בך" (במנגינת
"אל המעיין") ועוד רבים וטובים.
בשנותיה האחרונות התגוררה דרורה חבקין בראש פינה, פתחה חנות טבע וכתבה
את הספר "על תבלינים וצמחי מרפא".
השיר "יש לי רעה" מתוך התקליט "שירי רחוב" אהוב
עליי במיוחד, דווקא בשל היותו שיר אידיוטי גמור ובשל העילגות שלו. בעיניי, הוא
מצחיק בטירוף, ולכן בטרם אשמיע אותו, אקרא אותו. שימו לב, למשלב הנפלא, בין שפה
גבוהה: רֵעָה, לְבַקְּרָהּ, מִי שֶׁחָפַץ בְּמוֹתִי, מִי שָׂם סַם-מָוֶת
ועוד, לבין עלגויות כמו דוֹרֵחַ, לְהֵנָּה, אוֹתֵךְ, מֻשְׁפָּךְ, נָּתַנְתָּ. ויש
מקרים שבהם העילגות והשפה הגבוהה משתלבים באותה מילה, כמו הִשְׁמִיעִינִי ואֶתְּנֶהָ. השיר הוא מעין משחק תפקידים בין כמה דוברים ובעיקר בין המספר
ואהובתו המתה.
יֵשׁ לִי רֵעָה וְהִיא חוֹלָה
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ לָהּ.
הָלַכְתִּי לְבַקְּרָהּ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּחָה
שָׁאַלְתִּי אֶת אָבִיהָ: "הֵיכָן
בִּתְּךָ?"
"לְךָ בְּנִי אֶל בֵּית הַמָּוְתָא
שָׁם תִּמְצָא אֶת קְבוּרָתָהּ!"
"מִי זֶה דוֹרֵחַ עַל קִבְרִי
וּמַפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתִי?"
"זֶה אֲנִי, אֲהוּבֵךְ
בָּאתִי לְהֵנָּה לִרְאוֹת אוֹתֵךְ!"
"אֵיךְ תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת עֵינַי
וְכָל הֶעָפָר מֻשְׁפָּךְ עָלַי?"
"אָנָּא גַּלִּי לִי אֶת סוֹדֵךְ
מִי הֵבִיא לָךְ אֶת מוֹתֵךְ?"
"לֹא הַמַּחְלָה הֵמִיתָה אוֹתִי
כִּי אִם מִי שֶׁחָפַץ בְּמוֹתִי!"
"אֲהוּבָתִי, הִשְׁמִיעִינִי אֶת זֶה
-
מִיהוּ הַנָּבָל שֶׁעָשָׂה לָךְ אֶת זֶה?"
"אָסוּר לִי לְגַלּוֹת - זֶה סוֹד
עוֹלָמִים:
מִי שָׂם סַם-מָוֶת בְּתַבְשִׁילִי!"
"מָה הָאַחֲרוֹנָה בְּבַקָּשָׁתֵךְ,
לִפְנֵי שֶׁהַגּוֹלֵל נִסְתָּם עָלֵךְ?"
"קַח אֶת הַטַּבַּעַת שֶׁנָּתַנְתָּ
לִי
וְתֵן אוֹתָהּ לַאֲחוֹתִי!"
"לְעוֹלָם לֹא אֶתְּנֶהָ לַאֲחוֹתֵךְ
וּלְאַף אַחַת מִמִּשְׁפַּחְתֵּךְ!"
[לצערי, ההקלטה של דרורה חבקין מוגנת בזכויות יוצרים ואינה מופיעה
באינטרנט. בפינה ברדיו השמיעו את המקור מתוך התקליט, אך כאן אסתפק בקישור מתוך
מופע של "זמרשת"].
בבלוג זה
בכל הבלוגים
