נפאל / גלי
עטרי
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 3.5.15
הנושא שהעסיק יותר מכל את העולם כולו וגם את ישראל בשבוע האחרון הוא
רעש האדמה הכבד בנפאל. גם את הפינה שלנו נקדיש לנושא.
הרעש גבה חייהם של אלפים רבים. באסון אנושי כל כך כבד, קצת קשה לדבר
על אובדן נכסי תרבות ומורשת. אולם התרבות והמורשת הם הנותנים את טעם החיים, ופגיעה
בהם היא אובדן חמור. הרי הזלזול בכותל המערבי בנוסח "בסך הכל כמה אבנים עם
עשבים ביניהם" הוא פטנט ישראלי, אנטי תרבותי.
ברעידת האדמה בנפאל נפגעו נכסי תרבות שהוכרו באופן רשמי בידי
אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית, ובהם האתר בו עוסק שירה של רחל שפירא
"נפאל", שהולחן בידי אריאל זילבר וגלי עטרי שרה אותו.
מן הסתם, רבים מן המאזינים מכירים את המקום באופן בלתי אמצעי. אני,
לעומת זאת, לא הייתי שם. הנקודה המזרחית ביותר על הגלובוס בה ביקרתי היא אלוני
הבשן.
ברעידת האדמה חרבה כיכר דוּרְבָּר בעיר העתיקה פָּטָן שבעמק קטמנדו,
ששמה הרשמי היום הוא לַלִיטְפּוּר. עמק קטדמנדו, העתיר באתרים בודהיסטים קדושים ובמקדשים הינדים, מוכר
כולו כאתר מורשת עולמי. הכיכר ניצבת במרכז
העיר. היא מרוצפת בלבנים אדומות, כמקובל במבנים ואתרים רבים בקטמנדו, ובהם האתר
שבו עוסק השיר, מקדש המוקדש לאל שיווה, שנבנה בשנת 1627.
על המקדש "שומרים" שני פסלי פילים
ובו ניצבת ציפור אבן על ראש נחש. סביב המקדש והפסלים נוצרו אגדות שונות. בשיטוטיי
באינטרנט להכנת הפינה, מצאתי גרסאות שונות ואגדות שונות, ואני עושה כאן מיקס מסוים
מן הגרסאות השונות. לפי חלק מהאגדות, המלך המקומי נשאר בעיר ויעלה לשמים רק כש"תעוף
ציפור האבן אל התכלת הזכה" וכש"הפילים המפוסלים ירדו סוף סוף לגמוע את מימי
המזרקה".
כאמור, העלילה מתרחשת בכיכר דורבר שבעיר
פָּטָן. ה"הרים" המוזכרים בתחילת השיר
הם הרי ההימליה. "מקדש תפארת" הוא ארמון המלך שמוצב בכיכר.
האגדה מספרת כי בעבר לא היו עוני וסבל,
שנאה ומלחמות. אך המלך המקומי מרד באלים. הוא קולל בידי האלים והקללה היא מקור הרוע,
העוני והמלחמות.
האלים הציבו בחצר ארמונו של המלך שתי אנדרטות
אבן: האחת של ציפור קטנה והשניה של שני פילים. ביום שבו הציפור תעוף והפילים יוכלו
לגמוע ממי המזרקה, יבוא הסוף לרוע, לסבל, לעוני ולמלחמות.
כך, שלפחות על פי האגדה, מעבר לאסון הנורא של האלפים שאִבְּדוּ את
חייהם ואת ביתם, ומעבר לאסון התרבותי של חורבן נכסי מורשת חשובים כל כך, עם
התמוטטות המקדש והפסלים אבדה לעולם גם התקווה.
אבל אני מעדיף להיות אופטימי. עוד לא אבדה תקוותנו, ומעבר לאגדות,
ההתגברות על הרוע, על העוני ועל המלחמות אינה עניין נִסי אלא אנושי, לא עניין
לאגדות אלא להחלטות ולעשיה של בני אדם. כלומר, הדבר תלוי בנו ואל לנו לוותר על
האמונה והתקווה, שיעלם הרשע ולא ישתלם הפשע, יגיע תור השפע וגם כל חסרי הישע לא
ידעו עוד מצוקה, המזימה והאימה יהיו רק זיכרונות מן השנים
העגומות.
ומספרים,
מעבר לשיירת
ההרים המתקמרת
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
ניצב מקדש תפארת,
זאת אומרת,
שכמוהו עוד עינך לא ראתה.
ומספרים,
כלואה ציפור הפלא
שבאבן מפוסלת
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
צמאים פילי האבן
ומנגד
מבזבזת את מימיה מזרקה.
וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף ציפור האבן
אל התכלת הזכה
אז הפילים המפוסלים
ירדו סוף סוף לגמוע
ממימי המזרקה.
וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף צפור האבן
אל התכלת הזכה
אז הפילים המפוסלים
יוכלו סוף סוף לנוע
ולגמוע את מימי המזרקה
ומספרים,
אז יעלם הרשע
ולא ישתלם הפשע
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
יגיע תור השפע,
וגם כל חסרי הישע
לא ידעו עוד מצוקה.
ומספרים,
עדיין לא ידוע
אם מחר או עוד שבוע
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
תעוף ציפור האבן
אל התכלת הזכה.
וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף ציפור האבן,
לא תהיינה מלחמות
המזימה והאימה
יהיו רק זיכרונות
מן השנים העגומות.
ומספרים,
עדיין לא ידוע
אם מחר או עוד שבוע
בנפאל הרחוקה, הרחוקה.
תעוף ציפור האבן,
אך תמיד אישה יושבת
ולוטשת מבטה.
וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף ציפור האבן
לא תהיינה מלחמות
המזימה והאימה
יהיו רק זיכרונות
מן השנים העגומות.
ומספרים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
