הבלוג של אורי הייטנר

התנ"ך נכתב לפני אלפי שנים, בתרבות אחרת, בידע עולם אחר, באורחות חיים שונים מאוד מאלה שאנו מכירים. יש פרקים בתנ"ך שאדם בן זמננו אינו יכול להבינם. איננו יודעים מהי הצרעת עליה מספר המקרא וכל פולחן ההתמודדות עם המחלה זר ומוזר לנו.

ובכל זאת, בכל פרק ובכל פסוק בתנ"ך, אנו יכולים למצוא, אם רק נרצה לחפש, מסרים ולקחים הרלוונטיים לנו. מה אנו יכולים ללמוד מהפרקים יג ויד בספר ויקרא, העוסקים בצרעת? איך אנו יכולים להתמודד עמם?

כיוון התמודדות אחד, הוא היחס לאחר, היחס לחולה, היחס למי שדוחה אותנו במראהו. אם נבחר את הנושא הזה להתמודדות, התמונה המשתקפת מן הפרקים שלילית ביותר. האופן בו מתייחסת החברה לחולה הצרעת מזעזע – הוצאה מן המחנה, נידוי, בידוד. מסר חינוכי ראוי מהפרק, הוא כזה ראה, וכך אל תעשה. בעיסוק בפרקים הללו, ראוי לדבר על יחס אחר לגמרי לשונה, לחלש, לחולה; יחס של קבלה, של הכלה וגינוי ההרחקה והנידוי. על פי הקריאה הזאת, המסר של הפרקים האלה הוא בלתי מוסרי.

כיוון התמודדות אחר, הוא הבנה שאין המדובר כאן בהתמודדות עם האחר, עם החולה, עם המכוער. בתפיסת העולם של אבותינו, הצרעת הייתה ביטוי פיסי של קלקול רוחני. מרים נענשה בצרעת כאשר הלכה רכיל על אחיה, משה, כי אישה כושית לקח. מצורע הוא מוציא לשון הרע. כך חז"ל התייחסו לפרקים הללו.

הכיוון הזה משנה לחלוטין את התמונה. כאן הצרעת אינה מחלת עור בלבד, אלא מעין פוליגרף. העובדה שאדם לקה בצרעת, מעידה עליו שחטא בלשון הרע. הבידוד אינו הרחקת האחר, הנידוי אינו פגיעה בחולה; מדובר בעונש חברתי לאדם שפגע בחברו ובחברה. המסר של הוצאת המצורע אל מחוץ למחנה, היא שאדם המוציא לשון הרע מוציא את עצמו מן החברה, ועליו לתקן את דרכיו כדי שיוכל לחזור אליה. על פי הקריאה הזאת, המסר של הפרקים האלה הוא מוסרי.

איך לקרוא את הפרקים? כבסיס לדיון על היחס לאחר, או כבסיס לדיון על לשון הרע. האם לגנות את רוח הפרק או להעלותו על נס?

אני מעדיף ללמד סנגוריה על מורשת אבותינו, כאשר יש לה בסיס. התורה אינה רק התורה שבכתב, אלא גם התורה שבע"פ וכל דורות הדרשנים והפרשנים שלה. העובדה שחז"ל ודורות של פרשנים התייחסו לצרעת כאל נייר לקמוס ללשון הרע, ואת ההתמודדות עם המחלה כהתמודדות עם בעיית לשון הרע, נותנת בסיס מוצק לראות בפרקים הללו מצע לדיון בלשון הרע.

והדיון הזה נחוץ לנו, כי לשון הרע היא תופעה נפוצה במחוזותינו: אם זה לשון הרע של אדם נגד חברו, אם זו תאוות לשון הרע של אדם כלפי מדינתו ואם זו תעשיית לשון הרע; תעשיה משומנת ומרופדת היטב, כלפי מדינת ישראל.

* 929