הרעיון הכנעני, אותו הגה לפני כ-75 שנה המשורר אוריאל שלח, הידוע בשם
העט שלו יונתן רטוש, היה מלכתחילה ולד מת. אף שרטוש קיבץ סביבו קבוצת אינטלקטואלים
שהתלהבו לזמן מה מתורתו, היא הייתה כל כך מנותקת מן המציאות, כל כך מופרכת, שלא
היה לה כל קיום. המחשבה שהיהודים שעלו לארץ ישראל על מנת להחיות את העם היהודי
ולהקים בה את ביתו הלאומי, יתכחשו לעמם, יפנו עורף להוריהם ואחיהם וימציאו כאן עם
חדש משותף עם ערביי הארץ ושאר העדות החיות כאן, הייתה חסרת שחר מראשיתה, בפרט שגם
הערבים, הדרוזים ושאר העדות כלל לא העלו על דעתם לאמץ את הרעיון.
בנוסף על כך, הדיף הרעיון ריח אנטישמי לא נעים, שבא לידי ביטוי בביטויים
של רטוש כמו "עברי שונה מיהודי כפי שהאדם שונה מהקוף" (חיים גורי, "עם
השירה והזמן", כרך א' ע' 142) ו"עם שתישור
מעליך מסכת קורי העכביש היהודית תפקחנה עיניך אל חזון העתיד העברי הגדול מעבר לכל הישג
הנפש היהודית, מעבר לכל הגבולות היהודיים, מעבר לכל האפשרויות היהודיות" ("כתב
אל הנוער העברי", 1943, מנשר היסוד של הוועד לגיבוש הנוער העברי, שקיבל
משלונסקי את שם הגנאי "כנענים").
72 שנים חלפו מאז הקמת התנועה הכנענית, ואחיו הצעיר של רטוש, פרופ'
עוזי אורנן, דבק בתורתו ההזויה וממשיך לדקלם את סיסמאותיה. בראיון למוסף
"הארץ" ("נפש כנעני הומיה", 22.5.15) הוא ממשיך להכחיש את
קיומו של העם היהודי ולהציגו רק כדת או לכל היותר קהילה הראויה לבוז, להתנגד לעצם
הרעיון של מדינה יהודית ולהשמיע דעות שיש בהן יותר מקורטוב של הכחשת השואה; גימודה
והכחשת ייחודה כלפי העם היהודי, לצד הצגת היהדות כגזענית וברמז אף כהשראה לגזענות
הנאצית.
הדמוקרטיה הישראלית יכולה להכיל גם את הדעות ההזויות הללו, אולם ניתן
לדרוש מן הנוקטים בהן להניח למגילת העצמאות ולא לסלף אותה. עוזי אורנן מציג את
מגילת העצמאות, לא פחות, כ"תמצית הרעיון הכנעני", שסולף בידי הקהילה
היהודית שהשתלטה על המדינה העברית הדמוקרטית, "שנשבעה שלא יהיה הבדל בין
האזרחים לפי הגזע, הדת והמין". לטענתו, המגילה היא "הכרזה אנטי יהודית בעליל".
איזה שקר גס. מגילת העצמאות מכריזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ
ישראל, היא מדינת ישראל". המשפט עליו מבסס אורנן את טענתו, נפתח במילים
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ
גלויות", אותו רעיון אותו מציג אורנן כגזעני ואפרטהיידי. המדינה המתחייבת לקיים
"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות",
היא אותה "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". ואכן, היא מקיימת
בקפדנות את ההבטחה הזאת, חרף מצב המלחמה המתמשך עם האומה של המיעוט החי בתוכה.
אורנן טוען שב"ג הכניס למגילה את המילים "מדינה יהודית" ולא
"מדינה עברית" כדי להתאימה לנוסח Jewish State. גם זו טענה חסרת שחר –
כל המגילה, מראשיתה ועד סופה מבטאת את המסר שישראל היא מדינתו של העם היהודי, והיא
מתארת את ההיסטוריה של העם היהודי שקם בא"י, שהוגלה מן הארץ, שהתגעגע והתפלל
לחזור לארץ, שהחל לשוב לארצו עם הקמת התנועה הציונית וליישבה, שחווה את השואה.
המגילה גם מזכירה את ההכרה הבינלאומית בזכותו של העם היהודי למדינה יהודית ריבונית
בא"י, וכי החלטות אלו נבעו מהמאבק הציוני למען מדינה יהודית. 25 פעמים מוזכרת
במגילה הקצרה הזאת המילה "יהודי" (בהטיות שונות) וברור בעליל ששלוש
הפעמים בהן מוזכרת המילה "עברי" הן מילים נרדפות ל"יהודי". נכון,
בני הארץ הפגינו למען "מדינה עברית", אך הם ממש לא התכוונו למדינה
כנענית, אלא העברי הוא היהודי. כאשר בני היישוב הפגינו "מדינה עברית! עליה
חופשית!", לעלייתם של מי הם התכוונו? למשל של אבא שלי, שעלה לארץ בספינת
המעפילים שנקראה... "מדינת היהודים".
סילופה של מגילת העצמאות הפך לאופנה בידי מי ששוללים את מהותה
ומנפנפים במשפט אחד בתוכה המוצא מהקשרו, כהצדקת הסילוף. די לסילוף!
* מוסף "הארץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
