הבלוג של אורי הייטנר

אילו הבחירות התקיימו היום, הייתי מצביע שוב למפלגה לה נתתי את קולי לפני חודשיים וחצי – "כולנו" בראשות כחלון. מול מערכת השנאה וההסתה הדו-צדדית, "כולנו" הייתה אי של שפיות. בחרתי במפלגה מתונה ומאוזנת, שתצטרף לכל ממשלה שתיבחר ותהווה גורם ממתן ומאזן בתוכה. הדברים הללו נכונים גם היום.

אולם בחרתי בכחלון גם בשל המסר החברתי כלכלי שלו, שעיקרו (בלשוני) מהפכת דה-טייקוניזציה של ישראל, כלומר פירוק המונופולים הטייקוניים של קומץ בעלי הון שהשתלטו על המשק, חונקים אותו ופוגעים בחברה. עיקר מחויבותו נגעה למונופול הבנקים המסחריים, אך הוא דיבר על כל המונופולים הללו והתחייב לפעול בעניינם ברוח הרפורמה שחולל בשוק הסלולר. בין השאר הוא הביע תמיכה חד משמעית בפירוק מונופול הגז ובהבטחת תחרותיות בענף.

אני עדין מאמין שכחלון יעמוד בדבריו, יוביל את הקו לו התחייב ויבצע את הרפורמות שלמענן קיבל את המנדט. כאחד מן האזרחים שהעניקו לו את המנדט, אני רואה מחובתי לעקוב אחר מעשיו בשבע עיניים ובגישה ביקורתית, כדי להבטיח שלא יעשה שימוש זר בייפוי הכוח שהענקתי לו (כמו מנהיגים רבים במערכות בחירות קודמות).

השתמטותו של כחלון מטיפול בנושא מונופול הגז בשל חברותו עם קובי מימון, מבעלי מאגר הגז "תמר", היא בעיניי התחלה ברגל שמאל. זו החלטה מאכזבת, בפרט לנוכח הצהרותיו בנדון טרם הבחירות.

האמת היא, שכאשר שמעתי לראשונה על החלטתו של כחלון, התייחסתי אליה בחיוב. ראיתי בחיוב את הגילוי הנאות ואת הרצון להימנע מניגוד אינטרסים. ברור לי שכל טיפול שלו בנדון עלול להיות תחת החרב המתהפכת של איומים בעתירה לבג"צ ואני מאמין לדבריו שהוא פעל על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי של משרדו.

אולם במחשבה שניה, אני רואה בהחלטתו השתמטות וחוסר מנהיגות. איני אוהב שמנהיגים מסתתרים מאחורי יועצים משפטיים, וכחלון עצמו הרבה לדבר ערב הבחירות על המשפטיזציה והבירוקרטיה הפוגעות במשילות ובכלכלה. יצאנו לגמרי מפרופורציות בנושא ניגוד האינטרסים – זהו עוד ביטוי למשפטיזציה המעכבת ומפריעה. ניגוד אינטרסים רלוונטי כאשר מדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה או משותף עסקי. האם שר אוצר, שאמור להנהיג את הכלכלה במדינה, אינו יכול לקבוע מדיניות ולקבל החלטות לטובת האינטרס הציבורי, כאשר הן מנוגדות לאינטרס פרטי של חבר שלו? והאם החברות שלו עם מימון פרצה לפתע לאחר מינויו לשר, והוא לא ידע עליה טרם הבחירות, כשהתחייב לפרק את מונופול הגז? כחלון נשאל ערב הבחירות אם קשריו עם מיימון לא יפריעו לו בטיפול בנושא הגז, והוא השיב ברוגז "מה הקשר?" אכן, מה הקשר?

מה הטעם בכך שכחלון שר האוצר, אם הוא מוותר מראש על עיסוק והשפעה בסוגיה מרכזית כל כך למשק הישראלי? אם אין הוא מסוגל לקבל החלטות על פי האינטרס הלאומי כשהן מנוגדות לאינטרס הפרטי של חברו, אין הוא מנהיג ואין הוא ראוי לתפקיד. אם הוא מנהיג ומתאים לתפקיד, עליו להודות ליועץ המשפט על עצתו, ולהסביר לו שמעתה השר מנהל את משרד האוצר ולא היועץ המשפטי. תהיינה עתירות לבג"ץ? שיתמודד עמן בבג"ץ. אם בית המשפט יפסוק שיש כאן ניגוד אינטרסים, יש לכבד, כמובן, את ההחלטה.

בצעדו, פגע כחלון באמון הציבור, שהיה כוחו העיקרי, בעיקר לנוכח הנחישות והאומץ שהפגין מול בעלי הכוח המונופוליסטיים במאבק על הרפורמה בשוק הסלולר. אם אין הוא יכול לטפל בסוגיית הגז בשל חברותו עם מימון, ישאל הציבור ובצדק, האם הוא כשיר לטפל בסוגיות אחרות. אין לו חבר קבלן שעלול להיות מושפע מהחלטות בנושא יוקר הדיור? הרי עיתונאים ימהרו לחפש חברים שלו בבנקים, לקראת הרפורמה שהוא מתכנן בענף.

כחלון טעה והזיק הן לעניין והן למעמדו. הוא גילה חולשה, שתפגע בו בהמשך מהלך הרפורמות. ועל אף האכזבה הראשונה, אני עדין מאמין בו.

* "על השבוע"