בשעה טובה, אנו מתחילים היום ללמוד את ספר
"במדבר" – החומש הרביעי בתורה; הספר המתאר את קורות בני ישראל בארבעים שנות
נדודיהם במדבר.
הספר הזה – הוא בעצם תקלה. הוא לא אמור
היה להיכתב. בני ישראל יצאו ממצרים, קיבלו את התורה, ועמדו לקראת השלב הבא בתהליך הגאולה
– הכניסה לא"י, כיבוש הארץ והתנחלות בה. אולם חטא המרגלים, בו נעסוק בקרוב, טרף
את הקלפים. עם ישראל נענש, גאולתו נדחתה ונגזרו עליו 40 שנות נדודים במדבר, עד שייתם
כל דור יוצאי מצרים.
הפרקים הראשונים ב"במדבר" – ממש
מצ'עממים. מה משעמם יותר משנתון סטטיסטי? תיאור של מסדר צבאי. עיקרם של הפרקים א'
ו-ב' של הפרשה הוא שילוב של שנתון סטטיסטי מדוקדק המתאר את מספר החיילים בכל שבט ומשפחה,
בפורמט החוזר על עצמו לעייפה, תוך תיאור מפורט, לפרטי פרטים, של מסדר צבאי. במה חטאנו
שנגזר עלינו השעמום הזה?
מקובל עלינו שאין בתורה אף אות מיותרת.
לא כל שכן – פרשה מיותרת. אם הפירוט המדוקדק הזה מובא בפרשה, חזקה על התורה שאין זה
מקרה, שהתיאור הזה נועד לשדר לנו מסר, ועלינו לחפש ולמצוא אותו. מהו המסר? הנה, זו
הצעתי.
רגע לפני הכניסה לארץ, מקיימים בני ישראל
מפגן של עוצמה בלתי רגילה. חודשים אחדים אחרי שיצאו בני ישראל כערב רב, כאספסוף, נגלה
לנגד עינינו המשתאות צבא מסודר ומאורגן לעילא ולעילא. אלוהים מצווה את משה, ומיד עם
שלם נעמד למִפְקָד, כל שבט תחת דגלו, בהובלת מנהיג השבט ששמו מופיע בראשית הפרק. כל
השבטים מסודרים סביב אוהל מועד, בכל כיוון שלושה שבטים, כל שבט במקום שלו, ובתוך כל
שבט – כל משפחה יודעת את מקומה וכל פרט את מקומו. בהתארגנות מהירה, עם המונה כמה מיליונים
(כיוון שרק הגברים בני העשרים ומעלה, לא כולל שבט לוי, מונים 603,550 איש) מסתדר למִפְקָד,
נספר והנתונים זורמים למשה במהירות ובדייקנות שלא היו מביישות אף מערכת ממוחשבת.
לשם מה נערך המִפְקָד? נוסח הספירה של כל
שבט ושל העם כולו מדבר על מספר האנשים "מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא".
מכאן, שמטרת המִפְקָד, היא לארגן את הצבא שייצא, או-טו-טו, למלחמה, לכבוש את א"י.
התמונה הנגלית במִפְקָד – תמונה של עם מסודר, מאורגן וממושמע, מפיחה בנו, הקוראים,
רוח אופטימית. הנה, אוסף העבדים הפך בתוך חודשים ספורים לאומה מסודרת, המוכנה לכבוש
את הארץ ולהתנחל בה. ההתארגנות סביב אוהל מועד, נותנת את התחושה שאין המדובר רק בסדר
ומשמעת, אלא גם בתוכן רוחני שהגוף הלאומי נבנה סביבו – היפוכה המוחלט של פרשת עגל הזהב.
התיאור העוצמתי הזה יוצר בנו ציפיות גדולות.
בקרוב מאוד ניווכח, שכגודל הציפיות, גודל האכזבה. התיאור הזה מסביר לנו מהי עוצמה לאומית
אמתית. באין חוסן רוחני, ללא נחישות ודבקות במטרות הלאומיות, ללא אמונה אמתית בצדקת
הדרך – העוצמה הפיסית, הצבאית והכלכלית, עלולים להתגלות כמסגרת חלולה, כעורבא פרח,
כמשענת קנה רצוץ. עם המואס בארץ חמדה – שום כוח פיסי לא יחליף את החולשה הזאת.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
