הבלוג של אורי הייטנר

דברים על קברו של יוני גל

יוני היה מעמודי התווך של אורטל, בכל שנותיה.

הוא היה על ערש לידתה. הוא היה ציר מטעם בית השיטה לוועידת הקיבוץ המאוחד בה התקבלה הצעת בית השיטה וקיבוצי צפון הגולן להקים את אורטל. הוא היה בין אנשי בית השיטה, שנרתמו למשימה הגדולה של הקמת אורטל. יוני הדריך את גרעין א', גרעין אורטל. ולאחר מכן עלה לאורטל כמגויס מטעם התק"ם ובית השיטה, לשנת שירות שנמשכה למעלה משלושים וחמש שנה.

יוני היה תמיד חלק מהנהגת אורטל. בשנים הראשונים הוא היה בקדמת הבמה. בהמשך הדרך הוא פינה את קדמת הבמה, אך המשיך להיות חלק בלתי נפרד מן ההנהגה; חבר בעל השפעה, אדם שכולנו נהגנו להיוועץ בו, לשתף אותו, להקשיב לו. יוני שירת כמזכיר הקיבוץ, כמרכז משק, כמרכז קליטה, כנציג אורטל במליאת המועצה האזורית. הוא היה חבר בכל הוועדות המרכזיות באורטל – במזכירות, בהנהלה הכלכלית, בוועדת קליטה, בצוות פעולה, שהוביל את ההתמודדות של אורטל עם מציאות המאבק על הגולן. כמזכיר, הוא ייסד את המידף, שכבר 33 שנים יוצא לאור מידי ערב שבת.

עיקר תרומתו הייתה לחקלאות באורטל. יוני היה חקלאי, איש אדמה, בכל רְמ"ח אֵבריו וּשְׁס"ה גידיו. הוא נולד לחקלאות, הוא אהב את החקלאות, החקלאות הייתה מקצועו, משלח ידו, השכלתו אך היא הייתה הרבה יותר מכך – היא הייתה הנשמה היתרה שלו, דרך חייו,  משאת נפשו. יוני היה ממייסדי ענף הגד"ש. הוא הקים את ענף הכרם. ולאורך כל השנים היה מעורב מאוד בכל תחומי החקלאות, כמרכז משק, כחבר ההנהלה הכלכלית, ובעיקר כמדריך. שמו של יוני כמדריך חקלאי מקצועי, חכם ומסור היה לשם דבר בכל הארץ. ובאורטל, כשישב ליד שולחן בחדר האוכל, עלו אליו לרגל, כתלמידים אל רבם, מרכזי ענפים ואנשי ההשקיה לשמוע בעצתו, לבקש את הדרכתו.

ביום העצמאות האחרון, השיא יוני את משואת החקלאות. ידענו שיוני נמצא בקרב הגדול על חייו. כולנו התרגשנו עד עומק נשמתנו כשיוני נשא את משא החקלאות, דיבר על חשיבותה הלאומית, הביע תקווה לדור המשך של חקלאים וביטא את הגאווה המקצועית של  המדריכים החקלאיים. הייתה זו צוואתו הרוחנית, בה העביר לקהילה את מסריו, מסרי הציונות, ההתיישבות, החקלאות. וכשסיים את דבריו, ליווינו אותו במחיאות כפיים ממושכות, שנועדו להודות לו, לא רק על דבריו המרגשים, אלא על מפעל חייו בחקלאות האורטלית ובקהילת אורטל.

שלשום הלך לי חבר. חבר חכם, ענו, נעים הליכות.

לפני קרוב לשלושים שנה, יוני ואני שירתנו יחד בהנהגת אורטל, הוא כמרכז משק ואני כמזכיר. פעלנו יחד במשימה משותפת, למען מטרה גדולה. בשותפות הזאת נוצקה בינינו חברות שנמשכה שלושה עשורים. לאורך השנים ישבנו יחד בוועדות, בצוותים ובפורומים שונים. אך עיקר השותפות הייתה במאבק על הגולן, עת נאבקנו שכם אל שכם, בצוות הפעולה של אורטל, בפעילות בוועד יישובי הגולן ובתנועת הדרך השלישית.

החברות בינינו הייתה לחברות בין משפחותינו ובסעודות ליל שבת בחדר האוכל, הקפדנו לשבת יחד.  

ליווינו בהשתאות, בהערצה ובכאב את התמודדותו של יוני עם מחלת הסרטן שתקפה אותו. עד האשפוז ממנו לא שב, יוני המשיך לעבוד, להדריך, להתעדכן ולהתעניין. הבחירה שלו בניתוח המסוכן, הייתה בחירה בסיכוי לחיים, והעדפת הסיכון, עם הסיכוי הטמון בחובו, על פני דעיכה ממושכת. ולאחר הניתוח, במשך שבועות ארוכים יוני נלחם על חייו כארי, ולצדו יעל והבנות, שליוו אותו במסירות אין קץ ובאהבה גדולה.

בפרשת השבוע, נקרא על מותם של אהרון ושל מרים. מרים מסמלת על פי המסורת את המים. בני ישראל הושקו מבארה של מרים, ועם מותה, צמאו למים. יוני היה לאורך כל השנים, איש המים של אורטל. החקלאות, שהוא היה ממעצבי דרכה, הייתה ועודה באר החיים שלנו.  

יוני מת, ומשהו מאתנו מת אתו. כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו, ומשהו נשאר אתו. 

(אורטל, 21.6.15)