הבלוג של אורי הייטנר

בבחירות למזכ"לות התק"צ בחרתי ביונה פריטל.

לא בחרתי בה בזכות היותה אישה ולא למרות היותה אישה. בחרתי בה כיוון שחשבתי שהיא המועמדת המתאימה ביותר לתפקיד וכיוון שהיא מייצגת טוב מאחרים את השקפת העולם הקיבוצית בה אני מאמין.

כיוון שרעיון שוויון המינים הוא טבעי ומובן מאליו בעבורי, כאשר אני נדרש לבחור בין מועמדים לתפקיד מסוים, איני שוקל שיקולים מגדריים, אלא בוחר באדם המתאים ביותר, בעיניי. כך נכון לנהוג בכל מקרה נקודתי. אולם מעבר למקרים הנקודתיים, יש גם תמונה כוללת, ולצערי, התמונה הכוללת של נשים בהנהגת התנועה הקיבוצית, היא עגומה.

כמאמין בשוויון מגדרי, איני רואה כל עדיפות של גבר על אישה או של אישה על גבר. ולכן, בהנחה שכל בחירה לכל תפקיד היא עניינית, צפוי היה שבערך מחצית ההנהגה תורכב מנשים ומחציתה מגברים, על פי חלקם היחסי באוכלוסיה. צפוי היה, שבערך מחצית ממזכירי התנועה יהיו גברים והמחצית השניה – נשים.

בראש כל אחת מן התנועות המרכיבות את התק"צ עמדו נשים – סנטה יוספטל באיחוד הקבוצות והקיבוצים, עדנה סולודר בקיבוץ המאוחד ועליזה עמיר בקיבוץ הארצי. אלא שסנטה כיהנה בתפקיד בשנות השישים של המאה שעברה, עדנה – בשנות השבעים ועליזה בשנות השמונים המוקדמות.

בשלושת העשורים האחרונים, לא השכילה התנועה הקיבוצית לבחור ולו אישה אחת לתפקיד מזכירת התנועה. לאחר הקמת התק"ם, כיהנו בה במקביל שני מזכירים + שני מזכירי פנים, אחד מכל תנועה בשני התפקידים. ארבעתם היו גברים. כך גם כאשר כיהנו שני מזכירים מטעם התק"ם והקבה"א עם הקמת התק"צ.

זוהי תעודת עניות לתנועה שחרטה על דגלה את ערך השוויון.

* "שווים"