הבלוג של אורי הייטנר

בימים בהם עלתה על סדר היום התנועתי ההצעה לקיים בחירות ישירות של חברי הקיבוצים לתפקיד המזכ"ל, תמכתי בהתלהבות בהצעה וכתבתי על כך פעמים רבות בעיתונות הקיבוצית. האמנתי שצעד זה ייצוק משמעות בהיותו של חבר קיבוץ חבר התנועה, תקרב את התנועה לחברים ואת החברים לתנועה. סברתי, שכיוון שדמוקרטיה ישירה היא אחד מעקרונות הקיבוץ, מן הראוי ליישם אותה גם ברמה התנועתית.

היום, לאחר מספר מערכות בחירות, הגיעה השעה להודות בטעות. השיטה נכשלה. היא לא קירבה כהוא זה את התנועה לחבריה, היא לא עוררה עניין בקרב החברים ואחוזי ההצבעה הנמוכים כל כך בבחירות לתפקיד המזכ"ל הם עדות לכך.

חברי הקיבוצים הצביעו ברגלים. הם לא בחרו, הם לא התעניינו, זה לא מעניין את רובם וכמובן שאין הם יודעים מי המועמדים. זו עובדה מצערת, אך אמתית.

יש לחזור לשיטה של הצבעת נציגי הקיבוצים במועצה, כלומר שיטת הדמוקרטיה הייצוגית. כל קיבוץ יחליט האם הוא מעניק ייפוי כוח מוחלט לציריו במועצה, או שהצבעתם כפופה להחלטה מוקדמת במזכירות, באסיפה או בהצבעה בקלפי.

דומני שהצבעה כזאת תהיה דמוקרטית ומייצגת יותר מבחירה בפורום של 36% מכלל החברים. 

* "ידיעות הקיבוץ"